זהר

תעד) מהו דכתיב ויצמד ישראל לבעל פעור. ת"ח, ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתיב, אלא לבעל פעור. קשוטין ותוקפא יהבו לבעל פעור, בלא דעתא, בגין דפולחנא דפעור הוא למפרע גרמיה, ולאפקא קמיה צואה רותחת. וההוא עבידתא אהני ליה, ואתתקף מניה. וישראל כיון דחמו דא, חשיבא דזלזולא דיליה איהו, וקלקולא דיליה דהא בע"ז כתיב, צא תאמר לו. ואינון בגין זלזולא דעבודה זרה, פרעו גרמייהו בלא ידיעה, ועל הני כפר פנחס, ובטל מותנא, דכתיב ויכפר על בני ישראל.

פירוש הסולם

תעד) מהו דכתיב ויצמד וכו': פירוש אחר. מה שכתוב ויצמד ישראל לבעל פעור. בוא וראה, ויצמד ישראל בבעל פעור לא כתוב, אלא לבעל פעור. הוא, כי רק קשוט וכח נתנו לבעל פעור, בלא דעת, משום שהעבודה של פעור היתה, לפרוע את עצמו ולהוציא לפניו צואה רותחת, ועבודה הזו היתה מהנה אותו ונתחזק ממנו. וישראל, כיון שראו זה, חשבו שמבזים אותו בזה ומקלקלים אותו, כי בעבודה זרה כתוב, צא תאמר לו, שהוא לשון צואה, והם, ישראל, בשביל בזיון העבודה זרה פרעו עצמם, בלא ידיעה. ועל אלו כפר פנחס, ובטל המגפה מהם, שכתוב ויכפר על בני ישראל.