זהר

תעג) א"ל והא כתיב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם. א"ל ראשי העם ודאי, ולא ראשי בני ישראל. ומן העם אית לן למילף, כתיב הכא העם, וכתיב התם וירא העם. ויקהל העם. ויפול מן העם. אבל ת"ח, ויצמד ישראל לבעל פעור, ולא פלחו ליה, אבל מן סיפיה דקרא אוכח, דכתיב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתיב ויאכל וישתחו ישראל. אלא העם, כיון דכתיב ויצמד ישראל, מאי ויאכל העם. אלא ההוא זרעא בישא, הוו חובה דישראל.

פירוש הסולם

תעג) א"ל והא כתיב וכו': אמר לו, והרי כתוב, קח את כל ראשי העם והוקע אותם. משמע שהיו ישראל. א"ל, ראשי העם ודאי, דהיינו הערב רב שנקראים עם סתם, ולא כתוב, ראשי בני ישראל. ומן העם, יש לנו ללמוד שכל מקום שכתוב העם הם הערב רב. כתוב כאן העם, וכתוב שם וירא העם כי בושש משה ויקהל העם. ויפול מן העם. שכל אלו העם הם הערב רב. אבל בוא וראה, ויצמד ישראל לבעל פעור, כתוב, אבל לא עבדו לבעל פעור, שזה משמע מן סוף הכתוב, שכתוב ויאכל העם וישתחוו, ולא כתוב, ויאכל וישתחוו ישראל, אלא העם כתוב, וכיון שכתוב ויצמד ישראל מהו ויאכל העם, היה צריך לומר ויאכל ישראל, אלא אותו זרע הרע, דהיינו הערב רב שנשאו נשי ישראל, כנ"ל, היו החטא של ישראל.