פירוש הסולם
תקג)
דכתיב קול דברים וכו׳: שכתוב, כי קול דברים אתם שומעים, שפירושו, השמיעה ההיא, שה"ס הארת החסדים, היא, לעשות דברים, דהיינו צירופי תיבות, מאלו האותיות שהיו רואות. כלומר, שהאותיות שה"ס חכמה וראיה, אין להן פעולה, עד שמתלבשות בחסדים, שהם סוד שמיעה. כמ"ש בסמוך. וע"כ נק׳ קול דברים. שהקול, שה"ס חסדים עושה ומתקן הדברים שה"ס חכמה. ואע"פ שקול דברים הוא, והוא, ז"א, היה מדבר, שפירושו שז"א, שנקרא קול, הוא השולט
(כנ"ל באות ת"ק ע"ש) אבל לא היה מדבר אלא הדבר של האותיות האלו, כלומר, שלא היה פועל בחסדים אלא להלביש החכמה היוצאת מאותיות אלו. כמו שאמרנו.
