זהר

תקב) אנכי רזא דזכור, רזא דדכורא, דבטש ואנהיר לדבור, ונפקי אלין אתוון לאתעטרא, ובאלין אתוון הוו חמאן, והוו שמעין מלה דאקרי אנכי, דאיהו אסתכלותא הוו חמאן מנייהו. שמיעה דתיבותא דילהון, הוו שמעין.

פירוש הסולם

תקב) אנכי רזא דזכור וכו׳: אנכי, הוא סוד זכור, שכולל רמ"ח מ"ע וה"ס חסדים בהתכללות מחכמה (כנ"ל אות ת"צ) הוא סוד הדכר, שהוא ז"א, שמזדווג ומאיר לדבור, שהוא המלכות (כמ"ש שם) ויצאו אותיות אלו, אנכי, להתעטר, ובאותיות אלו היו רואים והיו שומעים: הדבר שנקרא אנכי, שה"ס הזווג דקול ודבור (כמ"ש שם) שהוא הסתכלות, דהיינו הארת חכמה, היו רואים מהן, מן האותיות. השמיעה של התיבה שלהן, דהיינו צירוף האותיות לתיבה, שהוא ע"י חסדים שנקרא שמיעה, היו שומעים. פירוש. כמו שיש אותיות מפוזרות שאין בהן שום מובן עד שמצטרפות להיות מלים. כך האותיות המגלות חכמה, אין בהן שום גילוי, עד שמתלבשות בחסדים. ואז נעשו מלים ודבורים המגלים חכמה. והוא מטעם, שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים.