זהר

תק) דכתיב את הקולות, ולא כתיב וכל העם רואים הקולות, אלא את הקולות, אלין אינון אתוון דהוו נפקי מנייהו. ואת קול השופר, דא את ו', דהוה סליק על כל אתוון, וגליף לון, כמא דאיתמר. בגין דרזא דאת ו' איקרי קול השופר, ובג"כ כתיב רואים. וכד שמעו לא שמעו אלא קול מילולא חדא, דכתיב קול דברים אתם שומעים, ההוא קול דאיקרי דברים, דהוא הוה אמר מלה בלחודוי.

פירוש הסולם

תק) דכתיב את הקולות וכו׳: מביא ראיה שהראיה סובבת על האותיות ולא על הקולות, כי כתוב, את הקולות, ולא כתוב, וכל העם רואים הקולות, אלא את הקולות. היינו, משום שאלו הם האותיות שיצאו מהם, ולא הקולות עצמם. ואת קול השופר. זה הוא אות ו׳ שהיא הקו האמצעי, שהיה עולה על כל האותיות וחקק אותן כמו שאמרנו. כי סוד אות ו׳ נקראת קול השופר. ומשום זה, שסובב על האותיות, כתוב רואים, כי בהן נוהג ראיה. וכששמעו, שה"ס הארת החסדים, לא שמעו אלא קול דברים אחד, שהוא ז"א, הקו האמצעי, שכתוב, קול דברים אתם שומעים, דהיינו הקול ההוא שנקרא דברים, שהוא היה אומר הדבר בלבדו. פירוש. שז"א היה שולט, והמלכות שנקראת דברים, היתה כלולה בו בלבד, וע"כ כתובה בו שמיעה, שה"ס הארת החסדים. אבל האותיות, יצאו בעיקר משליטת המלכות וז"א היה רק נכלל בה, וע"כ נוהג בהן ראיה, שה"ס הארת חכמה.