זהר

תצא) ובג"כ כלא איהו כחדא, רזא דדכר ונוקבא כחדא, וכלא אקרי זכור, דהא דכר לאו איהו בלחודוי, ונוקבא אוף הכי לאו איהי בלחודהא, ולעלמין לא אתפרשן דא מן דא. זכור אתיא בנוקביה, שמור אתיא אוף הכי ברזא דוא"ו, דאיהו דכור"א. בגין דלא מתפרשן דא מן דא.

פירוש הסולם

תצא) ובג"כ כלא איהו וכו׳: ומשום זה הכל ביחד הוא סוד דכר ונוקבא ביחד, והכל נקרא זכור, אלא שהדכר אינו בלבדו, כי הוא כלול עם הנוקבא. והנוקבא גם כן, היא אינה בלבדה, אלא עם ז"א, ולעולם אינם נפרדים זה מזה. זכור שהוא דכר, בא בנוקביה, ושמור שהוא נוקבא, בא ג"כ בסוד הו׳ דשמור, שהוא דכר. כי אינם נפרדים זה מזה.