זהר

שנד) הכא אפליגו עמודין קדמאין דעלמא. חד אמר איוב מחסידי אומות העולם הוה. וחד אמר, מחסידי ישראל הוה. ואלקי, לכפרא על עלמא. דהא יומא חד אשכחיה רב המנונא לאליהו. א"ל ודאי תנינן דאית צדיק ורע לו, רשע וטב לו. אמר, צדיק, כל שממועטין חובותיו נותנין לו בעולם הזה חובו, ועל כן צדיק ורע לו. וכל שמרובין עוונותיו, וממועטין זכויותיו, נותנין לו שכרו בעולם הזה, רשע וטוב לו. א"ל דינוי דמארי עלמא, עמיקין אבל בשעתא דבעי קודשא בריך הוא לכפרא חובין דעלמא, אלקי בדרועא דלהון, ואסי לכולהו מתל לאסייא, דאלקי לדרועא, לשיזבא לכל שייפין. כמה דכתיב, והוא מחולל מפשעינו וגו'.

פירוש הסולם

שנד) הכא אפליגו עמודין וכו' : כאן נחלקו עמודי עולם הראשונים. אחד אמר, איוב היה מחסידי אומות העולם. ואחד אמר, שהיה מחסידי ישראל, והוא נלקה כדי לכפר על העולם. כי יום אחד מצא רב המנונא את אליהו. א"ל, ודאי למדנו, שיש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. אמר רב המנונא, שהפירוש הוא, צדיק היינו כל שממועטים לו עונותיו, נפרעים ממנו בעולם הזה בשביל עונותיו. ועל כן צדיק ורע לו. וכל שמרובים עונותיו וממועטים זכיותיו, נותנים לו שכרו בעולם הזה, ועל כן רשע וטוב לו. אמר לו, דיניו של רבון העולם עמוקים, אבל בשעה שרוצה הקב"ה לכפר עונות הדור מכה בזרוע שלהם ונרפאים כולם. משל לרופא שמכה, דהיינו שמקיז דם, בזרוע כדי להציל כל האברים. כמ"ש והוא מחולל מפשעינו וגו'.