זהר

רמא) פרשתא תליתאה, רזא דיחודא דשמע ישראל, דא ואו דכליל כלא, וביה יחודא דכלא, וביה אתייחדן, והוא נטיל כלא. פרשתא רביעאה,והיה אם שמוע, כלילו דתרין סטרין דאתאחדת בהו כנסת ישראל גבורה דלתתא, ודא ה' בתראה דנטלא לון, ואתכלילת מנהון.

פירוש הסולם

רמא) פרשתא תליתאה רזא וכו': הפרשה השלישית, היא, סוד היחוד של ​שמע ישראל, שהוא ו' דהויה, הכוללת הכל, שהוא ז"א, ובו יחוד הכל, שבו מתיחדים, והוא לוקח הכל. הפרשה הרביעית היא, והיה אם שמוע, שהיא כללות שני הצדדים, חסד וגבורה, שכנסת ישראל, שהיא הגבורה שלמטה, שהיא המלכות, נתאחדת בהם. וזו היא ה' אחרונה דהויה, הלוקחת אותם ונכללת מהם.
פירוש, כי פרשה ג' דתפילין שהיא שמע ישראל, היא פרצוף ז"א הנק' ואו דהוי"ה דכליל כלא שהוא הכולל לכל אלו ד' הפרשיות שבתפילין, כי אע"פ שב' הפרשיות הראשונות קדש, והיה כי יביאך הם או"א וישסו"ת, הנק' חו"ב, אין הפירוש שהם או"א וישסו"ת עצמם, אלא הם או"א וישסו"ת המתלבשים בראש הזו"ן, בסוד חכמה בינה שבמוחין דז"א, המכונים ם' ל' דצלם דז"א. וכן פרשה רביעית והיה אם שמוע, שאומר להלן שהיא הנוקבא דז"א, אין הפירוש על הנוקבא עצמה, אלא רק בחינת הנוקבא הכלולה בז"א, שהיא נקראת בו בשם מוח הגבורה של הז"א. כי ג' מוחין הם בז"א הנק' חכמה בינה דעת, והם מכונים ם' ל' צ' דצלם הז"א. והם חו"ב תו"מ שבמוחין דז"א. כי בדעת שהיא צ' יש חסד וגבורה, והחסד שבדעת נבחן לבחינת ז"א עצמו, והגבורה שבדעת נבחנת להתכללות הנוקבא. והם ד' פרשיות שבתפילין. הרי שהז"א שהוא ואו דהוי"ה כליל כלא, לכל ד' הפרשיות. וביה יחודא דכלא שכל היחודים האמורים באו"א וישסו"ת הם רק בז"א, כלומר לצורך ז"א לבד. כי הפרצופין הקודמים לז"א הם תמיד ביחוד, ואינם צריכים למ"ן מהתחתונים ליחד אותם, וכל היחודים שאנו עושים ע"י מ"ן בפרצופין העליונים אינם כלום לצרכם עצמם, אלא לצורך הז"א. וביה אתייחדן שאין יחוד לחכמה ובינה בשביל התחתונים, שהבינה תחזור להיות חכמה, אלא ע"י עלית הז"א להם למ"ן. כי בעת שהז"א עולה למ"ן אל הבינה, אז עולה הבינה לראש דא"א ומקבלת חכמה להשפיע לז"א. אבל לא לצורך עצמה, כי הבינה מטבעה בע"ס דאו"י, הוא אור החסדים לבד, בסו"ה כי חפץ חסד הוא. ואין לה ענין לעלות לראש א"א להזדווג שם עם החכמה, אלא הז"א העולה אל הבינה, מעורר אותה להשפיע חכמה בשבילו. הרי שאין הבינה מתיחדת עם החכמה אלא בכח הז"א ובשביל הז"א, וז"ש וביה אתייחדן. והוא נטיל כלא והז"א נוטל הכל. כי גם אור החכמה שהבינה נוטלת בעד הז"א, אינו מתגלה כלל במקום הבינה, אלא רק במקום הז"א מחזה ולמטה, כמ"ש במקומו. הרי שהז"א הוא הנוטל לכל המוחין הללו, ולא העליונים ממנו.
וז"ש, ​והיה אם שמוע, כלילו דתרין סטרין דאתאחדת בהו כנסת ישראל, גבורה דלתתא: כי פרשת שמע ה"ס הז"א ואו דהוי"ה, וה"ס היחוד העליון (המובא לעיל אות ר"ז בפקודא תליתאה) שבו מגולה סוד האהבה בסטרא דטיבו לבד, (כמ"ש באות ר"ד בד"ה ועם כל דא. ע"ש). שזהו פרשת ואהבת, שכולה אהבה ואין בפרשה זו בחינת דין כלל. אבל פרשה רביעאה והיה אם שמוע, היא בחינת ה"ת דהוי"ה שהיא הנוקבא דז"א הכלולה בו, כנ"ל, שהיא גבורה שבדעת דז"א, ובה מתגלית האהבה בתרין סטרין הן בסטרא דטיבו והן בסטרא דדינא קשיא, (כמ"ש באות ר"ו בד"ה כדין מה דהוית יבשה אתעבידת ארץ, עש"ה). וע"כ יש בפרשת והיה אם שמוע הן אהבה מסטרא דטיבו עד הפסוק השמרו לכם, והן סטרא דדינא קשיא מן השמרו לכם והלאה. וז"ש והיה אם שמוע כלילו דב' סטרין שיש בה סטרא דטיבו וסטרא דדינא קשיא דאתאחדת בהו כנסת ישראל שהוא היחודא תתאה דבשכמל"ו שהנוקבא דז"א הנקראת כנסת ישראל מתיחדת בהו, (כנ"ל בד"ה מה דהוית יבשה אתעבידת ארץ). גבורה דלתתא כלומר אין זו הנוקבא עצמה ממש, אלא גבורה שלמטה, שבמוח הדעת, כנ"ל. ודא ה' בתראה דנטלא לון ואתכלילת מנהון כי הגבורה שבדעת היא ה' תתאה דשם הוי"ה, שהיא נוטלת כל המוחין שביחודא עלאה דשמע ישראל ונכללת מהם. כי רק בה נשלמים המוחין, כי בה המקום לגלות האהבה בתרין סטרין, משום שבחינת דינא קשיא המשלים לאהבה אינה נמצאת למעלה ממנה. כנ"ל. ועל דא ראשך עליך ככרמל אלין תפילין דרישא וע"כ הכתוב ראשך עליך ככרמל רומז על תפילין של ראש. כי אחר שהז"א מתלבש בכל אלו ד' המוחין המרומזין בד' הפרשיות, שהם ג' אותיות צל"ם, כנ"ל, נבחן שראשו כמו כרמל, נוטריקון כר מלא, מכל טוב.