תוכן

כח) והנה ידענו בביאור, כי המלכות אינה מתרחקת מהיסוד, אלא פסיעה אחת לבד. ולכן נק' המלכות פסיעה. וז"ס, פסיעה גסה, נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. כי היסוד נוטל הטפה מחמשה ספירות שעליו, שהם חג"ת נ"ה, וכשיורדת בו נקרא היסוד כ"ל, כי מן חמשה, נכללו כל אחד בסוד עשרה, ונעשו בו חמישים, כמנין כ"ל. ובהנתן בחי' אלו שהם חג"ת נ"ה, עם כל היסוד, במלכות, אז נק' כל"ה: כ"ל ה'. ואז נכללים כל אחד מאלו החמישים בסוד עשרה, ונעשים ת"ק. וז"ס מהלך עץ חיים ת"ק שנה. כי בהיותו מהלך מלמעלה עד למטה, אז נשלמו בו ת"ק שנה. והמלכות נוטלת ממנו בחי' אחת מת"ק אלו, אלא שהיא כלולה מכל הת"ק. וזהו פסיעה גסה, נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם. כמו שכתב הרמב"ם ז"ל, בהלכות דעות, שכבת זרע היא מאור עיניו של אדם, והבן זה.