תוכן

כד) והנה זה עצמו כוונת ר' נחמיה, ור' לוי, ור' יודן בש"ר יוסי ן' זמרא, דלא באו אלא ללמדנו ענין הקפיצה בעצמה אשר נעשה לו, וכמה שעור פסיעותיו בעת ההוא ור' נחמיא אתא לאשמועינן ע"י מי היתה קפיצה זו. וזמ"ש ר' נחמיה לא נתאבקו רגליו. וביאור דבריו, יובן במה שביארנו, כי סט"א נקרא אב"ק, כמ"ש בספר הזוהר פרשת וישלח. ולכן אמר אל תחשוב, כי קפיצה זו היתה ע"י שדים, הנק' אב"ק. וביאור הענין הוא: כי כח הקפיצה הוא, שאדם מתלבש תוך אותו מלבוש של שדים, ועל ידי זה מתארכים רגליו של אדם, ומתרחבים פסיעותיו, ואין האריכות תלוי ברגלי האדם, אלא באותו הלבוש שהוא מתלבש בו, ודומה לאדם בעת ההיא, כאלו ברגליו קורדסקין גבוהים מאד, הנקרא בלשון ערבי (קלא קי"ב) וגם מתרחבים פסיעות. ולכן א"ר נחמיא לא נתאבקו רגליו כו', לומר שלא נאחזה הקליפות הנקראים אב"ק ברגליו בעת ההיא, כי הקפיצה לא היתה אלא ע"י השי"ת. וזמ"ש אח"כ, אלא כאדם שהולך מביתו לבית הכנסת.