תוכן

כג) ולכן פרשו בזהר, ולכן השי"ת ששמו שלם וכל מעשיו שלום, נתקנא באלו הרשעים ארורים, הם המעוררים מדנים לא"א ע"ה, שהיה איש שלום, שהיה משים שלום לשי"ת עם כל בריותיו, ע"י שהיה מגיירם. ועוד, שהוא היה בשלום עם אותם המלכים. ולכן נגלה השי"ת אז בשם שלום, וזמ"ש ירדפם יעבור שלום, הקב"ה בכבודו ובעצמו, ולא ע"י מלאך, ולא ע"י שליח, אלא הוא העובר ברגליו, אך רגלוי של א"א ע"ה לא זזו ממקומם. וזש"ה אורח ברגליו לא יבוא, פי': אורח ברגליו של אע"ה לא יבואו, אלא הקב"ה מוליכו. באומרו יעבור שלום, השמיענו כי השי"ת הוא המקפיץ, ולא אע"ה עבר ברגליו. ובאמור הכתוב בסדר הזה אורח ברגליו לא יבא, ולא קאמר רגליו באורח לא יבא, להשמיענו פירוש יעבור שלום, לומר כי אעפ"י שהיינו יכולים לומר, שמש"ה יעבור שלום, היינו שצוה הקב"ה לשדים, או למלאכים, שיקפצו לו הארץ. ולכן כדי לבטל סברא זו, אמר אורח ברגליו לא יבא, פי': אורח של אברהם, לא בא ברגליו של השי"ת, ורגליו ירמוז אל המלאכים, כי יש מלאכים שנאחזים בנה"י, והם רגליו של השי"ת. וגם באומרו מלת אורח, ולא דרך, רמז ג"כ לומר, שלא נעשה ע"י השדים. ואורח ירמוז לדם נדות, כמש"ה חדל להיות לשרה אורח כנשים. ור"ל כי גם הקליפות הנאחזים ברגלים העליונים, לא באו ברגליו של אברהם, אלא הקב"ה בעצמו כאמור, ודוגמת זה, פירשו בספר הזוהר, ואמרו אורח ברגליו של אברהם לא יבא, כי לכלוכת זוהמא לית ברגלך, בעידן דרדיפת אבתריהון, ולכן אמר אורח ברגליו, ולא אמר באורח ברגליו ע"כ.