תוכן

י) אמנם יש מין קפיצה ב', והיא ע"י דדכורא דסט"א בסוד נה"י דיליה, הנקראים רגלין. אמנם ענין זה נראה לאדם, כאילו הוא בעצמו הולך ורץ ברגליו, והארץ נקפצת לפניו, ואינו רואה עצמו רוכב על הענן, אלא שנדמה לו כאלו גבה קומתו מאד, ונתארכו רגליו דבר נפלא, עד שארכבותיו מתרחבים מאד מאד, והכל כחפצו המצטרך אליו, מיל אחת או ב' מילין. ואמנם מציאות קפיצה זו, נזכר בתקונין דף ק"ג ע"א, וז"ל, ת"ח, שמענא דעובדא הוה בחד בר נש מאינון בעלי קבין, אדהכי אחזרו רישייהו לגביה, וחמו ליה דהוה רהיט ככוכבא דשביטא כו'. כי היה ממש מהלך ברגליו, ולא היה רוכב ע"ג ענן. והנה ב' בחי' אלו, נמצאים בספרי הקדמונים וההפרש אשר ביניהם הוא, כשרוצים לרכוב על הענן, אז משביעים השבעות, ויורד הענן ההוא, ורוכב עליו. או יעשו קנה אחת מז' קשרים, וישביע השבעות, וירכוב על הקנה. אך יש מיני השבעות אחרות, שאינם צריכות לענין ממש כגון הקנה והענן כנזכר, אלא בדבור בלבד, שמשביע בפיו, ורץ ברגליו, על הדרך שביארנו. וטעם הדבר הוא, כי תמיד הנוקבא איהי עשיה ומלאכה ודכורא איהו דבר בלבד. ואמנם כבר ביארנו, כי קפיצה זו היא ע"י הדכורא, ע"י נה"י דידיה, אשר ביארנו לעיל, כי הם סוד ג' רגלים תחוג לי בשנה, ולכל רגל מהם, יש קב אחד, אשר נעשה ממנו ענין הקפיצה, דוגמת הקטע יוצא בקב שלו, שאינו יכול לילך זולתי ע"י הקב. גם יש להם בחי' הקבין ברגליהם, לקפוץ ברגליהם, וזמ"ש דעובדא הוה בחד בר נש, מאינון בעלי קבין.