זהר

קע) ואתמשך מניה ולתתא, תרין בנין דנפקין מנייהו. מסטרא דאבא י׳. נפיק בן, דהא אחיד ביה בי׳, ואחיד בההוא נהר. ומסטרא דאימא נפקת בת, דאיהו נהר תתאה, והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו, והוא ו', ודא ירית לאבא ולאימא, ואתקשר ביה מהימנותא דכלא. ומניה אתזנת ברתא, מההוא ירותא דאיהו ירית.

פירוש הסולם

קע) ואתמשך מניה ולתתא וכו׳: ונמשך ממנו ולמטה, דהיינו מן הה׳ הנ״ל שהם ישסו״ת, שני בנים היוצאים מהם, מצד אבא תתאה, שהוא י׳ שבקרן זוית הה׳, יוצא בן, שהוא ז״א, שהוא נאחז בהי׳, שהוא יש"ס, הנקרא אבא, ונאחז בנהר ההוא, דהיינו בתבונה, הנקראת אמא, שהיא עצמות הה׳ המתפשטת מן הי׳. ומצד אמא, שהיא עצמות הה׳ יוצאת בת, שהוא מלכות, שהיא נהר התחתון. והבן הזה, שהוא ז״א, נמשך אח״כ ויצא מהם, מיש״ס ותבונה, והוא ו׳ דהויה, והוא יורש את אבא ואמא, שהם ישסו״ת, כלומר שמקבל מוחין שלהם, אע״פ שאינם שלו מבחינת עצמו, אלא שיורש אותם. (כנ״ל בראשית א׳ דף ז׳ ד״ה וכבר) ונקשרה בו האמונה של הכל, שהיא מלכות. וממנו ניזונית הבת, מאותה ירושה שהוא ירש, מישסו״ת, דהיינו שמאיר לה מאותם המוחין.