זהר

קסב) תשיעאה, אדנ״י. ודא מלכות קדישא, דדינין נפקין מתמן לעלמא. ודא הוא כתרא בתראה, דכלהו שמהן. ושם אהי״ה, כללא וסתימא דקדמיתא. ודא הוא כתרא עלאה, רישא דכל רישין, שמיה סתים ולא אתגלייא, ואתמר. ובספרא דאגדתא, עשר שמהן כתיבן בגוונא אחרא ואנא לא תנינא הכי.

פירוש הסולם

קסב) תשיעאה אדנ"י ודא וכו׳: השם התשיעי, הוא אדני, וזה היא מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזה הוא הכתר האחרון, דהיינו ספירה אחרונה, של כל השמות. והשם אהיה הוא כלל והוא סתום, שבספירה הראשונה, שזה הוא כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא נתגלה. כי אהיה, פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה, עוד אינני מגולה. ונתבאר. ובספר האגדה כתובים עשרה שמות באופן אחר. ואני לא למדתי כן.