זהר

תקעב) ואי איהו ב"נ מכל מדות אלין, יהבין ליה כתר בשם ידוד, כידוד אלהינו בכל קראנו אליו. אין קדוש כידוד. מעלמא דדכורא, דאיהו תפארת, מלך מוכתר בכתר עלאה, דבה ימלוך בשכינתיה, דאיהי נפש יתירה. וכתר נשמה יתירה, יהו"ה, רוח, דאתמר אשפוך את רוחי על כל בשר, ואיהו כליל י' ספיראן מעילא לתתא, כגוונא דא: י' חכמה. ה' בינה. ו' כליל שית ספיראן, מחסד עד יסוד. ה' מלכות. כ' מן כידוד אלהינו, כתר על רישיה. והאי איהו נשמה דאתוספא ביום שבת.

פירוש הסולם

תקעב) ואי איהו ב"נ וכו': ואם הוא אדם שיש בו כל מדות אלו הנ"ל, הוא שקול ודומה לכל ישראל יחד (באות תקס"ט) נותנים לו כתר בשם הויה. בסו"ה, כהויה אלקינו בכל קראינו אליו, אין קדוש כהויה. שהכ' הקודמת להויה ה"ס כתר דז"א. שהוא נשמה יתירה מעולם הזכר, שהוא תפארת, ולא כנפש יתירה דיחיד, שהיא רק מספירות דמלכות. שהוא מלך מוכתר בכתר עליון מבינה, שבה ימלוך בשכינתו, שהיא נפש יתירה. וכתר הוא נשמה יתירה, המקובל מן הוי"ה, שהוא רוח, שנאמר בו, אשפוך את רוחי על כל בשר. ורוח הזה שהוא הויה כלול עשר ספירות ממעלה למטה, כעין זה, י' היא חכמה, ה' בינה. ו' כוללת שש ספירות מחסד עד יסוד. ה' היא מלכות. והכ' מן כהויה אלקינו, היא כתר על ראש הויה. וזה הוא נשמה שנתוספת ביום שבת לכלל ישראל יחד או ליחיד שיש בו כל עשר מדות שבמלכות.