זהר

תקסט) ותנאים ואמוראים, נפש יתירה בשבת לכל ישראל כחדא, חד איהי אבל לכל ב"נ איהו כפום עובדוי. ואוליפנא מק"ו דתיובתא, דכל ישראל כחדא, בכל זמנא דחזרין כלהו, מתקבלי. הה"ד, כיי' אלהינו בכל קראנו אליו, דשם יי' מוכתר עלייהו בכתריה, דאיהו כתר עליון. והאי איהו נשמה יתירה דכל ישראל, בשבת ויומין טבין. ובג"ד תקינו בכל יומין, למחתם בשם ידוד, דאיהו חותם דכל ברכאן דצלותין, ולא אמרין מוסף בלא כתר. ובשבת, תקינו למימר במוסף, כתר יתנו לך יי' אלהינו.

פירוש הסולם

תקסט) ותנאים ואמוראים נפש וכו': ותנאים ואמוראים, שמעו, נפש יתירה בשבת, שהיא לכל ישראל ביחד, היא אחת, שהיא סוד כתר, אבל לכל אדם היא כפי מעשיו, דהיינו לכל אחד ואחד לפי מדרגתו, ולמדנו זה בקל וחומר מתשובה, כי כל ישראל יחד, בכל זמן מתי שחוזרים בתשובה מתקבלים כולם. ז"ש, כה' אלקינו בכל קראנו אליו. שזה מטעם כי על כל ישראל יחד, שם הויה מוכתר עליהם בכתר שלו שהוא כתר עליון. וזה, כתר עליון, היא נשמה יתירה של כל ישראל יחד ביום השבת וימים טובים. ומשום זה התקינו בכל יום למחתם, דהיינו לסיים הברכה, בשם הויה, שהוא חותם כל ברכות התפלה, אבל אין אומרים מוסף בלי הארת הכתר, כי הכתר דשם הויה אינו מאיר בכל יום, וע"כ חותמים בהויה שהוא ז"א, ואין אומרים מוסף, שהוא הכתר דז"א. ובשבת התקינו לומר במוסף כתר יתנו לך ה' אלקינו. כי בשבת מאיר הכתר דז"א, וע"כ אומרים מוסף. וכתר זה דז"א, ה"ס הנשמה היתירה שמאירה לכלל ישראל ביחד. כנ"ל.