פירוש הסולם
לה)
א"ר יהודה כתיב וכו': אר"י כתוב, כי מרים הם. מכאן שנינו. יש מים עכורים ויש מים צלולים, ויש מים מתוקים, ויש מים מרים. ויצעק אל ה'. למה צעק. מכאן, שהיה בצער אותה שעה. על המים המרים. א"ל הקב"ה, משה, הנחש שנהפך, ממטה, בסנה, עתה צריכים לחקוק אותו בצור. ושניהם, הנחש והצור, עמדו על המים המרים. ובאותה שעה נחקק צור בנחש שהיה בו קודם, ז"ש, שם שם לו חק ומשפט.
פירוש הדברים. כבר נתבאר שהנחש הוא הדינים שבקו השמאל, הנמשכים עם הארת החכמה דשמאל. ומכונים דינים דדכורא. וצור, הוא הדינים שבקו ימין, המבטלים את הארת הג"ר של החכמה, והם סותרים זה את זה, כי ע"כ כשיוצא קו השמאל נעשית מחלוקת בין ימין לשמאל, שהשמאל רוצה לבטל כליל את הימין, והימין רוצה לבטל את השמאל
(כמ"ש בפלפה"ס אות כ"ט) וחסרון המים נמשך מדינים. דנחש, כי הם מקפיאים את החסדים הנק' מים, שז"ס ולא היה מים לעדה
(כמ"ש בזהר בראשית דף ר"צ ד"ה כתיב. ודף רמ"ז ד"ה ימא דקאפו). והסתלקות הג"ר, ואחיזת הקליפות המרים נמשכים מצור, שהם דינין דנוקבא, מבחינת המסך.
וז"ש, למה צעק,
מכאן שהיה בצער באותה שעה, דהיינו שהיה בצער על אחיזת הקליפות בחסדים, שה"ס מים עד שנעשו מרה כלענה. ולא ידע, איך להתגבר ולהרחיק את הקלי' משם.
א"ל הקב"ה, משה, הנחש שנהפך בסנה, שה"ס הדינים שעם קו השמאל
(כנ"ל אות י"ד) עכשיו אצטריך לחקקא ליה בצור, שצריכים עתה לעורר את הדינים דקו שמאל המכונים נחש, כדי שיבטלו את הדינים שבצור, להיותם סותרים זה את זה
(כנ"ל וירא דף י"ט ד"ה כחום היום) ואז ימתקו המים. אמנם לא עד שיבטלו לגמרי את הדינים דצור, כי אז יתבטלו המים, כי בשליטת קו השמאל נקפאים המים, אלא בשיעור שיהיו נשארים שניהם, הנחש, לבטל את אחיזת הקליפות המרים שבמים, והצור, לבטל את הג"ר דשמאל, כדי שקו השמאל יתאחד עם הימין, ולא יתבטלו הו"ק דהארת החכמה שבשמאל, גם לא יתבטלו המים שהם החסדים. וז"ש,
ותרווייהו עמדו על מים המרים, דהיינו הנחש וגם הצור
ובאותה שעה נתחקק צור בנחש שהיה בו קודם, וכיון שהצור נחקק בנחש, נתבטלו ממנו הקליפות המרות, כי הדינים דנחש מבטלים אותם.
הה"ד, שם שם לו חק ומשפט. חק, ה"ס
הצור, הנמתק על ידי
הנחש. ומשפט, ה"ס הדינים
דנחש, המתתקנים ע"י
הצור. שתקונים האלו נעשו במרה. כנ"ל.
