זהר

רפ) בההוא זמנא, חיוון מתקרבין דממנן על זכוון, דאינון מכורסייא דרחמי, דאיהי תשובה, אימא עלאה. ובמה מתקרבין. בשם ידו״ד, דעאל בהון. ובגין דא, קרבן לידו"ד. דלית מאן דיכיל לקרב חיוון ויסודין, לאעלאה שלם בינייהו, אלא שמיה, דקריב בשמיה מים לאש, ולא מכבה דא לדא, וקריב רוחא לעפרא, ולא מפריד ליה.

פירוש הסולם

רפ) בההוא זמנא וכו׳: בזמן ההוא, מתקרבים החיות הממונות על הזכיות, שהם מכסא רחמים, שהוא תשובה, דהיינו אמא עליונה, בינה, ובמה מתקרבות, היינו בשם הוי״ה שנכנס בהן. ומשום זה, הוא קרבן להוי״ה, שאין מי שיוכל לקרב החיות והיסודות, להביא שלום ביניהם, אלא השם הוי״ה, שהוא ז״א קו האמצעי, שבשמו הויה, מתקרבים מים לאש, דהיינו קו ימין לקו שמאל, ואינם מכבים זה את זה, והרוח, שהוא קו אמצעי, קרב אל העפר, שהוא מלכות, ואין מפריד ביניהם.