זהר

רסג) ואזלו ואתפשטו בההוא סטרא דקין, ואגלימו בההוא סטרא, ולא אתגלימו לאתקיימא, ואקרון ימ"ם חסר, דלא אתקיימו, לא ביומא דא, ולא ביומא דא, ואתחזון לבני נשא. ואיהו אשכח לון, ואולפי ליה, לאייתאה ממזרין לעלמא. ואינון אזלי ביני טוריא, וקיימין בגופא, זמנא חדא ביומא, ולבתר מתפשטי מניה.

פירוש הסולם

רסג) ואזלו ואתפשטו וכו': והלכו ונתפשטו באותו צד של קין. דהיינו בני בניו. ונתלבשו באותו הצד, ולא נתלבשו בהם להתקיים, בקיום ממשי, כי ע"כ נקראות ימם חסר י', מפני שאין להם קיום לא מיום זה ולא מיום זה. דהיינו לא מיום ו' ולא מיום השבת, משום שנבראו בין השמשות כנ"ל, והנה נראים לבני אדם. כלומר, אע"פ שהן רוחות מ"מ נראים, כי פעם א' ביום הן מתלבשות בגוף. כדלהלן, והוא, דהיינו ענה, מצא אותן הרוחות הנקראות ימים, ולמדו אותו להביא ממזרים לעולם, דהיינו לחבר חמור וסוס שיצא מהם פרד, והן הולכות בין ההרים ונמצאות מלובשות בגוף פעם אחת ביום, ואחר כך מתפשטות ממנו ונשארות בלי גוף.
פירוש. אלו הרוחות נמשכות מהארת קו שמאל. ויש הפרש גדול בין הארת השמאל שבבחינת יום הששי, להארת השמאל מבחינת יום השבת, כי מבחינת יום הששי שה"ס קו אמצעי, הוא נכלל ממסך דחירק, שה"ס דינין דנוקבא. אבל מבחינת יום השבת, אין בו מסך כלל, ואלו הרוחות, כיון שנבראו בין השמשות, שהוא ספק יום ו' ספק יום השבת, נמצאים פגומים, ואינם יכולים לקבל לא מיום הששי ולא מיום השבת. וז"ש ואקרון ימם חסר, דלא אתקיימו לא ביומא דא ולא ביומא דא, כי הספק פוגם בהם ולא יוכלו לקבל. ועכ"ז מקבלים הארה מקו שמאל המאיר בעת הזווג של זו"ן ובכל יום ויום, וז"ש, וקיימין בגופא זמנא חדא ביומא ולבתר מתפשטי מניה, פירוש, ג' הקוין המאירים בזווג זו"ן, מכונים ג' זמני, להיותם נמשכים מג' הנקודות חולם שורק וחירק המכונים ג' דוכתי (לעיל ב"א דף כ' אות י"ב) וזמנא חדא היינו קו שמאל הנמשך מדוכתא דשורק.