זהר

נד) דתורה שבכתב איהי לבא, כללא מל״ב אלקים. ואורייתא דבעל פה פומא, ודא איהו לבא לפומא לא גלי. בגין דעתידה שמאל דאיהי פומא לאדחייא, וכגוונא לבא איהו סתים, הכי פורקנא סתימא בלבא. ופומא דאיהו גלייא, לא אתגלי פורקנא.

פירוש מעלות הסולם

נד) דתורה שבכתב איהי וכו': כי תורה שבכתב היא הלב כלולה מל״ב אלקים שבמעשה בראשית. היינו ז״א במוחין דאמא הנקראת אלקים. ותורה שבעל פה היא מלכות שנקראת פה. וזהו מה שאמרו שהלב לא גילה אל הפה (סנהדרין צא. ללבי גליתי לאבריי לא גליתי) משום שעתיד השמאל שהוא בחינת פה להיות נדחה שהגאולה לא תהיה על ידי השמאל. וכעין שהלב הוא אבר פנימי סתום, כן הגאולה סתומה בלב. והפה שהוא אבר חיצון וגלוי, הגאולה לא תתגלה על ידו.
פירוש. ז״א ה״ס תורה שבכתב ונקרא לב והמוחין שלו הם תמיד בבחינת חסדים מכוסים ונעלמים מהארת חכמה, וע״כ הוא מיועד לגלות את הגאולה השלימה, כמו שיסד רבנו האר"י ז״ל בזמירות של שבת במלין סתימין תתגלון פתגמין כי בקדושה נמצאים תמיד ההעלמה והגילוי עולים כאחד, ובכל מקום שאתה מוצא העלמה, שם הוא מקום הגילוי, וכל כיסוי והעלם הוא ההכנה היחידה לבחינת הגילוי שלה. ומלכות נקראת פה, ותורה שבעל פה. שבה החסדים מתגלים, וכל בחינת גילוי שישנה בעולמות ממנה היא באה, ע״כ היא לא תוכל לגלות את הגאולה כי הסתימות שלה לא מספיקות לגלוי הגדול הזה.
וזה אמרו דס״ו אינון ששים מסכתות ושתא סדרי משנה וכו׳ אורייתא דבעל פה וכו׳ אשר כל אורותיה הם מגולים בהארת החכמה. דתורה שבכתב ז"א איהי לבא באורות מכוסים, ודא איהו לבא לפומא לא גלי כי הגאולה השלימה הצריכה למלין סתימין לא יכולה להתגלות ע״י השמאל והפה המאיר באורות מגולים, וכגוונא לבא איהו סתום, המאיר באורות מכוסים ונעלמים מחכמה, הכי פורקנא ביה סתימא כן הגאולה בו סתימה וע"י עתידה להתגלות. משא"כ פומא דאיהו גליא שהוא מאיר באורות מגולים לא אתגלי פורקנא. (ועיין בפרשת וירא אות תנ"ג בסולם פירוש המלים): בגין בכל מלה דאיהי סתימא איהי גלי כל סתים, ולא אתי מאן דאיהו באתגליא ויגלי מה דאיהו סתים.