זהר

רלה) מנא לן. ממשה. דאמר ליה קב״ה, חבו ישראל, עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו וגו' תו אמר ליה, הרף ממני ואשמידם וגו', בהאי שעתא אמר משה אי בגין יקרא דידי ישתצון ישראל מעלמא, טב לי מותא, ולא יימרון דשביקנא האי דכולי עלמא, בגין יקרא דילי. מיד ויחל משה את פני יי׳ אלהיו. ואושיט גרמיה למיתה בכמה אתרי בגיניהון דישראל, דכתיב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וגו'. ותאנא, לא זז משה מתמן, עד דמחל קב״ה לישראל, הדא הוא דכתיב וינחם יי׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. וכתיב ויאמר ה׳ סלחתי כדברך.

פירוש הסולם

רלה) מנא לן ממשה וכו׳: מאין לנו זה, ממשה, שאמר לו הקב״ה חטא ישראל עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו וגו'. עוד אמר לו, הרף ממני ואשמידם וגו׳. בשעה ההיא אמר משה, אם משום יקר שלי יכלו ישראל מן העולם, טוב לי המות, ולא יאמרו שעזבתי את זה של כל העולם משום היקר שלי. מיד ויחל משה את פני ה׳ אלקיו. ומסר עצמו למיתה בכמה מקומות בשביל ישראל. שכתוב, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וגו'. ולמדנו לא זז משה משם עד שמחל הקב״ה לישראל. ז״ש, וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. וכתוב, ויאמר ה׳ סלחתי כדבריך.