זהר

קיט) מסטרא דעמודא דאמצעיתא איהו אות תלוי ארוך. אם זכוון עובדין דעלמא, מטה כלפי חסד. ואם לאו, כלפי דינא. והכא אינון תלת אחרנין כגוונא דא. ולחכימיא ברמיזא.

פירוש מעלות הסולם

קיט) מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכו': מצד עמוד האמצעי היינו תפארת. הוא אות תלוי, כטבע קו האמצעי לא לנטות לא לימין ולא לשמאל. ארוך היינו שיש בו הארת חכמה שנקראת ארוך. אם מעשיהם של התחתונים בעולם הם זכאים, מטה כלפי חסד ומתלבשת החכמה בחסדים ומאירה בשלימותה. ואם לא, מטה כלפי דין. וכך הם שלש האחרונות, היינו נצח הוד יסוד, כעין זה היינו חסד גבורה תפארת, כי נצח הוא בקו ימין, והוד בשמאל, ויסוד קו האמצעי. ודי לחכמים ברמז, ויבינו נה״י מחג״ת.
בכדי להסביר מאמר זה, אקדים להעתיק דברי רבינו האר״י ז״ל, שהם בשלשה מקומות בשינויים קטנים בספר הלקוטים פרשת ויצא, ובלקוטי תורה ויצא, ובספר כסא מלך בשם מצאתי כתוב, וז״ל דע כי ז׳ ככבי לכת הם ז' ספירות, מחסד עד מלכות ונכללות ונרשמות ביסוד, הנקרא אות בצבא שלו. וזהו שנאמר והיו לאותות ברקיע השמים, שהוא ביסוד הנקרא רקיע של שמים תפארת. ואלו ז׳ הם מסטרא דבת שבע שהיא בינה. גם יש שם י״ב מזלות, הם סוד ו״ק הנכללים בתפארת, הנקרא ו'. והם ו' היכלין דהיכל הרצון שהוא תפארת. ומאלו נרשמו ו' מזלות, וירדו ביסוד מעילא לתתא, והם חג״ת נה״י, וכולם הם ו״ק שבתוך התפארת. כי הז' ככבי לכת, הם הז׳ ספירות חג״ת נהי״מ עצמם. וכנגדם ו' מזלות מתתא לעילא באור חוזר מיסוד עד חסד והכל נכלל ביסוד הנקרא רקיע. ובכח ההכאה שמכה שם האור ישר נעשו ו׳ אחרים באור חוזר, ושם ביסוד מסתיים הדכורא, ונעשה יסוד ו' זעירא, והם י״ב מזלות, כי בכתיבת ו״ו הם ב׳ ווי״ן תפארת ויסוד, והכל נכלל ביסוד וזה שכתב בתיקונים תקון י״ח שית מזלות אינון מעילא לתתא מחסד ועד יסוד ושית מתתא לעילא מיסוד ועד חסד. כי ביסוד שהוא הרקיע נרשמים כלם.
ומ״ש מסטרא דמלכות אתקריאו ז' ככבי לכת, הכוונה אם תצרף עמהם המלכות יהיו ז', כי הוקשה לו אם כל זה הוא ביסוד והרי המלכות למטה ממנו איך הם ז' והלא אינם אלא ו' מחסד עד היסוד, ותירץ מסטרא דשכינתא וכו', כי יש בחינת מלכות עליונה ששרשה בחכמה ונקרא סטרא דשכינתא, ואינה מלכות תתאה, ואותה עליונה משלמת חשבון ז' ככבי לכת. והבן כי המלכות תחתונה נקראת רושם שלה, כי שורשה בחכמה שהיא אות יו״ד באות ד׳ של המילוי, ובבינה שהיא אות ה׳ נרשמת באות ד׳ כי ה׳ נעשית דו, ומשם נמשכה סיהרא בסוד נהר דנגיד ונפיק.
ודע כי השעות הן י״ב, וכלם הם למטה במלכות תתאה הנקרא מזל שעה גורם, שעה עומדת לו, הם י״ב שעות שהם י״ב אתוון דאדנ״י מלא, וי״ב מזלות שביסוד מושלים באלו הי״ב שעות שיש כנגדם ממש במלכות, כי גם היא דמות ז״א ונקרא כמראה אדם. והשעות שהם במלכות נקראו חשבון ותקופות כי כל חשבון ומנין הוא במלכות כנזכר בפרשת פנחס (אות קל״ט) אך המזלות עצמם הם ביסוד, וחשבונם שהם השעות הם במלכות ואלו שבמלכות הם דין כנזכר בתיקון כ״א, ושביסוד הם רחמים, ואל תטעה בזה. ונקראו תקופות לשון תוקף ודין מצד המלכות, שהוא החשבון אך הם ביסוד. ואם תדקדק תמצא, כי הי״ב מזלות שביסוד הם נקראו י״ב שעות היום, וי״ב שעות שכנגדן במלכות הם שנקראו י״ב שעות הלילה, כנזכר בפרשת ויחי.
ובזה יתורץ קושיא א׳ שלפעמים מכנה ספר הזהר י״ב השבטים בעולם הזכר ולפעמים בעולם הנוקבא והכל אמת כי אותן הי״ב מזלות שביסוד הם סוד שבטים עלאין, והי״ב שבטים דנוקבא הם הי״ב מזלות שבמלכות. ובזה תבין דבר נחמד שנקראים שבטי ישראל שהם י״ב מזלות שביסוד, הם סוד ו״ק שיש תוך תפארת, הנקרא ישראל והם ו' מעילא לתתא ומתתא לעילא הם י״ב, וכלם מן ישראל שהוא התפארת, ולא הו״ק עצמם. ובין תבין מה שפירש מורי זלה״ה בתחלת שמות בפירוש מאמרי הזהר. ואלו הי״ב הם מניסן ועד אלול הוא הקיץ זכרים מעילא לתתא חג״ת נה״י, וסיון בו נתנה תורה תפארת. ומתשרי עד חודש אדר גבורות גשמים אור חוזר נוקבא, והבן זה היטב.
ובזה תבין אלה תולדות יעקב יוסף, שכל תולדות של י״ב שבטים שבתפארת העליון. כלם הם ביוסף שהוא יסוד רקיע השמים תפארת, ניתוסף ה׳ של השמים שהם ה׳ חסדים מחסד עד הוד. ותבין ג״כ כי ז׳ כפולות בג״ד כפר״ת הם ז׳ ככבי לכת הנזכר בספר יצירה, גם בתקונים תקון ע׳ ז׳ רפויים שביסוד הם רחמים, וז' דגושים דמלכות הם דינים. ודיסוד נקראים ז׳ רקיעים, כי יסוד נקרא רקיע. ודמלכות נקראים ז׳ ארצות כי מלכות נקראת ארץ. ונודע כי כל האותיות יצאו מבינה ונמשכו עד היסוד בסוד וישכב ויש כ״ב אותיות כי השכינה והזווג בסוד היסוד, וכל הכ״ב אותיות בו, בסוד בך יברך ישראל. וי״ב אותיות הפשוטות הם המזלות שבו. וג׳ אותיות אמ״ש הם ג׳ יסודות אויר מים אש. כי יסוד עפר לא נתגלה עד המלכות שהיא למטה מיסוד, כי יסוד רקיע, ומלכות יבשה יסוד העפר. ואפשר כי מנצפ״ך הכפולות הם יסוד עפר בסוף כלם.
גם כשתדקדק תמצא כי טלה הוא חסד, שור גבורה. תאומים, צורת אדם, תפארת. סרטן נצח, הגדל במימי החסד. אריה בהוד. בתולה יסוד, גן נעול. אח״כ מאזנים, עקרב, קשת, גדי, דלי דגים. כסדר הזה דגים ביסוד דנוקבא אור חוזר בסוד בני יוסף וידגו לרוב. וז׳ ככבי לכת הם בג״ד כפר״ת, לבנה חסד. מאדים גבורה. חמה תפארת. נוגה נצח. כוכב הוד. שבתאי יסוד. צדק מלכות. ודע כשם שיש כ״ב אותיות ביסוד תחתון שהם: ג׳ יסודות אמ״ש, וז׳ ככבי לכת, וי״ב מזלות. כנגדם יש ביסוד עליון רקיע עליון הנקרא דעת. וידעת מ״ש בפרשת משפטים (אות תקכ״ט) דעת הוא גניז בפומא דמלכא, ולכן כ״ב אותיות הם בפה. וכן מיל״ה עולה פ״ה, כי יש יסוד עליון ויסוד תחתון, וכנגדם למעלה בדעת העליון המחבר לאו״א, דהיינו הדיקנא, הם י״ב מזלות עם חודש העיבור י״ג תקוני דיקנא. והבן היטב כי י״ב שבטים, ו' זכרים, ראובן אריה חסד, או״ר ב״ן. שמעון שור. לוי תפארת נשר. יהודה נצח הנקשר בימין שעליו התפלל דוד שבא מיהודה נעימות בימינך נצח לכן הוא אריה הנמשך מחסד. יששכר הוד כי בינה הנקרא יש עד הוד אתפשטת, [וסוד ומבני יששכר יודעי בינה] ושם סוד הדודאים נתנו ריח. זבולון יסוד, היושב לחוף ימים זכר, והוא ברית מילה, כנזכר בזהר (ויחי אות תרע״ה) על זבולון דמתמן נגידו העלמא דאתי. וו׳ נקבות, בנימין חסד דנוקבא מתתא לעילא אור חוזר מ״ן ב״ן ימין הוא נמשך מהימין עליון דכורא. דן נחש גבורה דנוקבא, צפון. נפתלי תפארת גופא, כנזכר זהר פרשת ויחי (אות תשס״ז) הנותן אמרי שפר דא גופא (הנקרא קול) ולמעלה בסוד זכר לוי [קול שיר] ולמטה נפתלי אור חוזר אילה נוקבא, גופא הנקראת קול, הנותן אמרי שפר. גד נצח הנותן צבאות וחילות להוד, וזהו גימ״ל דל״ת והבן. אשר הוד תתאה צדק וטובל בשמן רגלו, ושמן דעלמא דאתי עד הוד הנקרא רגלו אתפשטת. והבן מ״ש בפרשת ויחי על כל י״ב שבטים. וזהו מאשר שמנה לחמו נוקבא, ושם הוא הלחם דטחנין ע״י שחקים שהם נצח הוד, ומהוד נמשך לחם הבא מעלמא דאתי בינה דאתפשטת עד הוד. אפרים ביסוד נוקבא. ויוסף הוא יסוד עצמו, שכל י״ב מזלות וכל י״ב שבטים נרשמים בו בסוד אלה תולדות יעקב יוסף. וז״ש נחנו ולא אנחנו באלף, כי סוד אלף ה״ס יוסף עצמו. כי צורת א׳ הוא סוד חודש עיבור בין ב׳ ווי״ן כזה וא״ו, גימטריא י״ג, י״ב מזלות י״ב חדשים עם חודש העיבור.
ויוסף לבדו מעלמא דדכורא, ושאר השבטים הם נוקבין, כי הם נצוצות הנרשמים בנוקבא. והבן כי חודש העיבור לעולם אדר, כי הוא סוד היסוד ממש ושם הוא מקום העיבור, והוא הנתוסף בסוד יוסף. והבן כי אליהו אתי מגד שהוא נצח המעורב בהוד, ששם נדב ואביהוא כי שנים הן, ועיקרו מנצח שהוא רוחו של אליהו, וז״ש ורוח ה' ישאך, וכתוב נחה רוח אליהו על אלישע. ואביהוא נפש הוד כי שם מלכות הנקראת נפש. ור׳ עקיבא מאביהוא, והוא יששכר הוד זכר, ואותו שידעת הוד נקבה היוצא מניצוץ ר׳ עקיבא באור חוזר מהוד זכר להאיר ללאה. והאמת כי לוי אינו במנין השבטים. ואפשר כי יהודה מילא מקומו בתפארת דוכרא, לכן דגל מחנה יהודה מזרחה, ודגל ראובן בחסד דוכרא תימנה. ודגל דן צפונה גבורה נוקבא, ודגל אפרים יסוד נוקבא מערב, עירוב דחו״ג ביסוד כנודע. ובזה אפשר לישב דברי הסבא במשפטים (אות ר׳) שאמר כי יהודה מקומו דלוי בתפארת, ויששכר זבולון נצח הוד, ויוסף יסוד דכורא עכ״ל.
המתבאר מכל הנ״ל הנצרך לעניננו הוא, כי ביסוד יש כ״ב אותיות, שהן: ג' אותיות אמ״ש. וז' אותיות בג״ד כפר״ת, שהן ז׳ ככבי לכת. וי״ב אותיות פשוטות, שהן סוד י״ב מזלות. וביחד הן כ״ב אותיות. והנה מג׳ אותיות אמ״ש לא מדבר כאן התקונים, רק מז' ככבי לכת ומן י״ב המזלות. ואומר שז' ככבי לכת ה״ס ז׳ ספירות הכוללות דזו״ן המאירות מן בינה, כנודע שכל הספירות דזו״ן הן מהתפשטות הבינה, שנתפשטה עד הוד כי בהוד נשלם ז״א בכל ע״ס שלו, כי חג״ת נ״ה ה״ס ע״ס של הארת החסדים, כמו כחבזו״ן של הארת החכמה. ויסוד נקרא כל מחמת שכולל את חג״ת נ״ה דז״א, ובחינת עצמו היא בחינה ששית, ועם מלכות הנכללת בו נשלם מספר שבעה. וי״ב מזלות הם מתפארת עצמה, הכוללת ו' ספירות, שלכן נקרא ו׳ וכל ו׳ יש בה ב׳ ווי״ן הרי הם י״ב.
וצריכים אנו להבין התחלקות הנ״ל של הכ״ב אותיות לג׳ בחינות: אמ״ש, בג״ד כפר״ת. וי״ב הפשוטות. גם ענין ב׳ הווין הנ״ל, שה״ס מה שאומרים בזמירות שבת בווין תתקטר. הנה נודע שמן ה׳ הבחינות של אור הישר כח״ב תו״מ, מתפשטים ה׳ פרצופים: גלגלתא, ע״ב, ס״ג, מ״ה וב״ן. שבכל אחד מהם יש ע״ס שלמות, ועכ״ז אינם יוצאים מגדרם שבאו״י כי פרצוף גלגלתא שהוא כתר, אע״פ שיש בו ע״ס, מכל מקום עיקרו הוא בחינת כתר, דהיינו שורש, של הנאצל, כי כתר הוא בבחינת השורש. וכן ע״ב עיקרו הוא חכמה, היינו כל כללות חיותו של הנאצל. וכן ס״ג עיקרו הוא בינה, היינו אור החסדים. ותפארת היינו מ״ה שהוא ז״א עיקרו הוא הארת חכמה בחסדים. וב״ן עיקרו הוא מלכות, שהיא בעלת המסך שבה נעשה הזווג דהכאה. ומה שכל אחד מהם כלול מעשר ספירות, הוא רק בדרך התכללות מעליונים ותחתונים, אמנם השליטה בהפרצוף הוא לפי גדרו של אור הישר שבו, אם כתר אם חכמה וכו'. גם נודע שמלכות נגנזה ברדל״א, ואין בא״א רק תשע ספירות, ועטרת היסוד משלמת אותו לעשר במקום מלכות. ולכן נבחנות ה׳ הבחינות של אור הישר בפרצופי אצילות מן א״א ואילך, רק לכח״ב תפארת, יסוד.
ומובן עם זה, שה׳ פרצופי אצילות מיחס המוחין הקבועים שבהם, הוא שעתיק הוא כתר. וא״א הוא חכמה וחסר בו בחינה כתר דאור ישר. ואו״א הם בינה דאצילות וחסרים מבחינות כתר וחכמה דאו״י. וז״א היינו תפארת וחסר בו כח״ב. ויסוד הוא במקום מלכות וחסר בו ט׳ ראשונות שהם כח״ב וז״א. וזהו גדרם של חמשת פרצופי אצילות, והגם שיעלו עליות הרבה, מ״מ בחינתם זו לא תשתנה.
נמצא שמבחינת או״א ולמטה, ואו״א בכלל, אין אור החכמה מאיר בפרצופי אצילות מבחינת הקביעות, רק ע״י עליה לא״א, וסדר עליתם הוא ג״כ לפי השורש שבאור ישר, שבעת שבינה התחילה להאציל את תפארת דהיינו ז״א, אז השיבה פניה אל החכמה, כדי להאיר הארת חכמה אל ז״א, ונמצא שתפארת גרם להחזרת בינה עם חכמה לספירה אחת, ולבינה עצמה אין לה שום מציאות להתיחד עם החכמה מעצם אצילותה, ואדרבה זהו נגד טבעה, ולכן מוגדר תפארת שהוא הנושא אל הארת החכמה ולא בינה. ויסוד הוא הנושא של המסך כי אין שום אור מושפע מלמעלה רק ע״י זווג דהכאה על המסך. ולכן בעת שתפארת ויסוד עולים לבינה, מתעוררת בינה ועולה עמהם לראש א״א ומקבלת הארת חכמה בשבילם והם חוזרים למקומם עם קומה שלימה של ע״ס שיש בהן הארת חכמה. וקומה זו מאירה בתפארת, ומתפארת מגיעה אל היסוד, ועשר הספירות שלה נקראות בשם אמ״ש שה״ס ג״ר של הקומה, בסוד שכתוב בזהר משפטים (אות תק״כ) רישא דמלכא היינו ז״א בחו״ג אתתקן, שחג״ת נעשו לחב״ד. ואותיות בג״ד כפר״ת ה״ס ז״ת של הקומה, וזה אמרו (באות קי״ב) על יסוד דאיהו ח״י עלמין וכו' היינו ט׳ ספירות דאו״י וט' ספירות דאו״ח של קומת האור המאירה ביסוד.
וענין י״ב המזלות הוא, כי כלל הוא אשר כל תחתון אינו מקבל אלא דרך המסך של העליון ממנו, ולכן אי אפשר לתפארת ויסוד לקבל אלא ע״י התלבשות הארתם ביסודות דאו״א. ויסודות דאו״א מרומזים בב׳ ווי״ן שבאות ד׳ כי קו המושכב לרוחב הד׳ הוא בחינת יסוד דאמא, שנקרא רחב וקצר. וקו המוקם לאורך הד׳ ממעלה למטה הוא בחינת יסוד דאבא הנקרא צר וארוך. ופירושו של צר וארוך הוא, שצר וסתום מבחינת חסדים, אלא שהוא ארוך מבחינת חכמה, שמבחינת החכמה אין בו שום חסרון כלל, אלא להיותו צר מחסדים, אי אפשר אל התחתונים הימנו לקבל הארתו. כי אין לנו תפיסה באורך בלי רוחב, אלא ע״י שהוא מתאחד ומזדווג עם יסוד דאמא, שאז אין לו עוד חוסר של חסדים, אז נבחן שהאורך קיבל גם צורת רוחב ואפשר להשיגו, וכל הארה המושפעה דרך היסוד נקראת מזל מטעם שמתגלית טפין טפין. ולכן נקראים מזלות וחשבון י״ב ה״ס ב' הו״וין, שהם מאירים בבחינות ו״ק דאו״י וו״ק דאור חוזר, כי בערך ג״ר דבינה נחשבים הארות המזלות לו״ק. וז״ס י״ב אותיות הפשוטות שביסוד, (עי׳ בשער מאמרי רשב״י תחלת שמות, ובע״ח שער ה׳ פ״ז, ושער ל״ח פ״ג, ושער ל״ט פט׳׳ו, ושער מ״ג פ״ב. ולעיל בהקדמה אות ש״ז).