זהר

תסח) תאנא, בהאי יומא, כל נשמתיהון דצדיקייא, מתעדנין בתפנוקי עתיקא קדישא, סתימא דכל סתימין. ורוחא חדא מענוגא דההוא עתיקא קדישא מתפשטא בכלהו עלמין, וסלקא ונחתא, ומתפשטא לכלהו בני קדישין, לכלהו נטורי אורייתא, ונייחין בנייחא שלים, מתנשי מכלהו, כל רוגזין, כל דינין, וכל פולחנין קשין. הה"ד ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה.

פירוש הסולם

תסח) תאנא בהאי יומא וכו': למדנו, ביום ההוא, של שבת, כל נשמות הצדיקים מתעדנים בתענוגי עתיקא קדישא הסתום מכל סתומים, שהוא הכתר. ורוח אחד מעונג עתיקא קדישא ההוא, מתפשט בכל העולמות ועולה ויורד, ומתפשט לכל בנים הקדושים, לכל שומרי התורה, ונחים במנוחה שלמה ונשכחים מכולם, כל רוגז, כל הדינים וכל עבודה קשה. ז"ש, ביום הניח ה' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה.