זהר

תצג) פתח ואמר נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. מאי קא חמא דוד דסיום הללא רבא, סיים הכי בהאי קרא. אלא תלת שליטין אינון לעילא, דקב"ה אשתמודעא בהו, ואינון רזא יקירא דיליה, ואלין אינון: מוחא, ולבא, וכבדא. ואינון בהפוכא דהאי עלמא. לעילא, מוחא נטיל ברישא, ובתר יהיב ללבא, ולבא נטיל ויהיב לכבדא, ולבתר כבדא יהיב חולק לכל אינון מקורין דלתתא, כל חד וחד כדקא חזי ליה. לתתא, כבדא נטיל ברישא, ולבתר איהו מקרב כלא ללבא, ונטיל לבא שפירו דמיכלא. כיון דנטיל, ואתתקף מההוא תקפא ורעו דקא נטיל, יהיב ואתער לגבי מוחא. ולבתר אהדר כבדא, ופליג מזונא לכל מקורין דגופא.

פירוש הסולם

תצג) פתח ואמר נותן וכו': פו"א, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. שואל, מה ראה דוד, מסיום הלל הגדול סיים במקרא הזה כך. ומשיב, אלא ג' שליטים הם למעלה שהקב"ה נודע בהם והם סוד יקרו, ואלו הם, מוח לב וכבד. דהיינו בינה ז"א ומלכות. והם בהיפך מעולם הזה, דהיינו מבחינת אתערותא דלתתא העולה מעולם הזה. כגון בתענית וכדומה כמ"ש לפנינו. למעלה, לוקח המוח תחילה ואח"כ נותן ללב, והלב לוקח ונותן לכבד, ואח"כ הכבד נותן חלק לכל המקורות שלמטה כל אחד ואחד כראוי לו. למטה, ע"י אתערותא דלתתא, הכבד, שהוא המלכות, לוקח ההתעוררות תחילה, ואח"כ הוא מקרב הכל ללב, שהוא ז"א, והלב לוקח הטוב שבמאכל, כיון שלקח ונתחזק מתוקף ההוא והרצון שלקח, הוא נותן ומתעורר אל המוח, שהוא בינה. ואז מושפע השפע מבינה לז"א ומז"א למלכות, שהיא הכבד. ואח"כ חוזר הכבד ומחלק מזון לכל מקורות הגוף, שהוא ג' עולמות בי"ע.