זהר

כו) וכמה אלף ורבבן נפקי בזמנא חדא לעלמא. ומן יומא דאפקת לון, לא אקרון נפשן, עד דאתיישבן בגופא. וכמה הוא, ל״ג ימים. היינו דכתיב, ושלשים יום ושלשת ימים וגו׳. וטמאה שבעת ימים, דהא כל שבעת ימים לא עאלין רוחין לגבה, לאתקשרא בה, וכל אלין שבעת ימים, רוחא אזלא בגופא, לאשכחא אתריה. וכדין כתיב, והיה שבעת ימים תחת אמו.

פירוש הסולם

כו) וכמה אלף ורבוון וכו׳: וכמה אלפים ורבבות נשמות יוצאות בפעם אחת לעולם. ומיום שהוציאה אותם, אינן נקראות נפשות, שיקבלו הארתן מן המלכות, עד שמתישבים בגוף. וכמה הוא, הוא ל״ג ימים. היינו שכתוב, ושלשים יום ושלשת ימים וגו׳. שעד אז, הגוף אינו שלם, שהנפש תתישב ותתלבש בו. וטמאה שבעת ימים, היינו הנפש, כי כל שבעת ימים אינן נכנסות רוחות אצלה, אל המלכות, להתקשר בה, וכל אלו שבעת ימים, הרוח הולך בגוף, כדי למצוא מקומו להתישב בו. ואז כתוב, והיה שבעת ימים תחת אמו, שהיא המלכות, שהוא מתחתיה ואינו יכול להתקשר בה.