זהר

תשלה) א"ר אבהו, פסוקא דא מסייע לן, והוא נאמר על העולם הזה, שאינו כן בקיום. דהאי כתיב בבני נשא, די מדרהון בהאי עלמא, דבנייניה בטינא, והואיל דההוא בניינא בטינא הוא, ויתחזי לקיומא. מאי חזי ליה ליסודא. כד"א אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית. אבל לאו הכי בניינא תקיפא, דהוא בניינא דטינא, ויסודא הוא עפרא, בג"ד לא ליהוי בקיומא. הה"ד אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם שאינו של קיום.

פירוש הסולם

תשלה) א"ר אבהו פסוקא וכו': ומשיב. אר"א, פסוק הזה, הוא עוד ראיה לנו, שהוא נאמר על עולם הזה, שאינו כן בקיום. שזה כתוב בבני אדם שמשכנם בעולם הזה, שבניניו מחומר, שע"כ מכנה אותם שוכני בתי חומר. וכיון שבנין ההוא הוא מחומר, וראוי להתקיים, מהו היסוד הראוי לו, ודאי הוא כש"א, אבנים גדולות אבנים יקרות ליסד הבית. אבל אינו בנין חזק, אם הבנין הוא חומר והיסוד הוא עפר, ומשום זה אינו מתקיים. ז"ש, אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם, שאינו של קיום.