זהר

תשלד) וא"ר יצחק, עפר ולא חומר, דאלו הוה מחומר, הוה יתיר בקיומא, דהא בניינא דאתבני מחומר קיומא אית ליה. אבל עפר ממש, לא יכיל לאתקיימא. הה"ד, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, לא איתמר כי חומר אתה. א"ר חנין, והא כתיב אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם.

פירוש הסולם

תשלד) וא"ר יצחק עפר וכו': ואר"י, מעפר נברא, ולא מחומר דהיינו טיט. שאלו היה מחומר היה בקיום יותר, כי בנין שנבנה מחומר יש לו קיום, אבל מעפר ממש, אינו יכול להתקיים. ז"ש, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. שלא נאמר, כי חומר אתה. א"ר חנין והרי כתוב, אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם.