זהר

שעד) לדעתייהו דאינון דאמרין, נקיבין הוו, מי כתיב חרות בלחת, על הלחת כתיב. אלא הכי תאנא, חמשא קלין אינון לימינא, וחמשא לשמאלא. ואינון דשמאלא כלילן בימינא. ומן ימינא, אתחזון אינון דשמאלא, והכא כלא איהו ימינא, ואתכלילן אלין באלין, מאן דהוה בסטרא דא, חמי לסטרא אחרא, וקרי לון לאינון אתוון. דהא תנינן, שמאלא אתחזר ימינא, דכתיב מימינו אש דת למו, ובגין כך מכתב אלהים הוא ודאי.

פירוש הסולם

שעד) לדעתייהו דאינון דאמרין וכו': שואל, לדעתם של אלו האומרים שהיו נקובים מעבר לעבר, מי כתוב, חרות בלוחות, חרות על הלוחות כתוב. ולא מעבר לעבר. ומשיב, אלא כך למדנו, חמשה קולות הם לימין.וחמשה לשמאל, ואלו של השמאל כלולים בימין, ומן הימין היו נראים אלו שבשמאל. וכאן, בלוחות, הכל הוא ימין שנכללו אלו ה' הדברות שבשמאל באלו שבימין. וע"כ מה שהיה בצד זה רואה לצד האחר וקורא אלו האותיות. באופן, שזה הנס הנאמר בלוחות שקורא מצד זה מה שכתוב בצד זה אינו נאמר על פנים ואחור של הלוחות, אלא על ימין ושמאל שבהם, כי לא היו חרותים מעבר לעבר. כי למדנו, השמאל חזר לימין, שכתוב, מימינו אש דת למו. ומשום זה מכתב אלקים הוא ודאי.