זהר

קכט) רזא דאת דא סתימא בסתימו, נפיק מיניה כל נציצות וזהרא, דנהיר ונציץ. זכאה איהו מאן דחמי לה בחלמיה, דא אכסדרה דמינה נצצין נציצין, פשיט וכניש.

פירוש הסולם

קכט) רזא דאת דא וכו': הסוד של אות ט' זו, כשהיא סתומה בסתימה יוצאים ממנה כל הניצוצות והזהר המאיר והנוצץ. אשרי הוא מי שרואה אותה בחלומו, כי אות זו, היא מסדרון שממנו נוצצים ניצוצות. פושט ואוסף.
פירוש, כבר ידעת שמטרם שהשמאל מתיחד עם הימין אין החכמה שבו יכולה להאיר, והיא סתומה. ואז נעשה תקון כלי שיקבל לתוכו את סתומת אור החכמה, כדי שאח"כ כשתתיחד החכמה עם החסדים שבימין, תאיר החכמה מתוך סתימתה שבכלי הזה. וכלי זה ה"ס אות ט', שראשה הימני כפוף לתוכה. שזה מורה על החכמה הסתומה שבה. וז"ש, רזא דאת דא, סתימא בסתימו נפיק מניה כל נציצות וזהרא וכו', שסוד האות ט' הזו, שסוד החכמה הסתומה שבה, יוצאת ומאירה ומתנוצצת, אחר שהשמאל מתיחד עם הימין. ויש בית. בסו"ה בחכמה יבנה בית. ואות ט' אע"פ שאינה בית, כי רק סתימת החכמה נגנזה בה ולא החכמה עצמה, עכ"ז היא נבחנת למסדרון אל הבית, כלומר שהגילוי שבה היא בבחינת מסדרון, שאין יושבים בו בקביעות כמו בבית אלא בדרך ארעי. פשיט וכניש, שמתפשט ואוסף האור, וחוזר ונעלם. ובזה סיים לבאר את הקו השמאל. שה"ס פני שור.