זהר

רמא) ובחדש השביעי לקבל דרגא דיצחק, דיתחבר ביה כנסת ישראל בתרין פרים. האי דכתיב, ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר דאתוספא כ״י, דאיהי שביעית, על עשר סמיכא לעשרה. בג״כ פר אחד לאוספא ליה חילא דאימא עלאה למידן עלמא, אבל תרין לא, בגין דלא יכיל עלמא למסבל דינא תקיפא. איל אחד גבורה דיליה לישנא דתקיפי אילותי לעזרתי חושה והאי איל תשכח בכלהו מוספין דמוסיפין חילא דגבורה עלייהו. בר משבתא, דאית ביה נייחא, ולית ביה דינא כלל, דאתגליא עתיקא קדישא, חידו וטבאן לכלהו עלמין.

פירוש מעלות הסולם

רמא) ובחדש השביעי לקבל וכו׳: ובחדש השביעי נגד מדרגת יצחק, שתתחבר בו כנסת ישראל היינו מלכות בשני פרים. זה שכתוב ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר, שנתוסף כנסת ישראל שהיא ספירה השביעית, על עשר, שנסמכה לעשרה. כי אחר עשרת ימי תשובה ננסרת הנוקבא ויש לה ע״ס ועולה בנעילת יום כפורים עם ז״א לג״ר דא״א. משום זה פר אחד להוסיף לה כח של אם העליונה בינה לדון העולם, אבל לא שני פרים כי העולם לא יכול לסבול את הדינים החזקים. איל אחד, גבורה שלו. איל לשון חוזק כמ״ש אילותי לעזרתי חושה, ואיל זה תמצא בכל המוספים של המועדים שמוסיפים כח של גבורה עליהם. חוץ משבת שיש בו מנוחה, ואין בו דין כלל. שמתגלה העתיק הקדוש, ונמצא שמחה וטובה בכל העולמות. כי בשבת הזווג הוא פב״פ ואין שום דין, אבל אי אפשר להמלכות לעלות לא״א לפני גמר התקון רק עד או״א עלאין. משא״כ ביום כפורים שזו"ן הם אב״א יכולה לעלות עם ז״א עד הכתר שלו.