זהר

רצ) ובשעתא דכ״י נפקת בגלותא, אמרת קמיה, הגידה לי שאהבה נפשי, אנת רחימא דנפשאי, אנת דכל רחימו דנפשי בך. איכה תרעה, איך תזון גרמך, מעמיקא דנחלא דלא פסיק. איך תזון גרמך מנהירו דעדן עלאה. איכה תרביץ בצהרים, איך תזון לכל אינון אחרנין דאשתקיין מנך תדירא.

פירוש הסולם

רצ) ובשעתא דכ״י נפקת וכו׳: ובשעה שכנסת ישראל, יצאה בגלות, אמרה לפניו, הגידה לי שאהבה נפשי: אתה, שאהבה נפשי, אתה, שכל אהבת נפשי בך, איכה תרעה, איך תזון את עצמך מעומק הנחל שאין שפעו נפסק, שהיא בינה, (כנ״ל אות רפ״ח) איד תזון את עצמך מהארת העדן העליון, שהוא חכמה. איכה תרביץ בצהרים, איך תזון לכל אלו האחרים המושקים ממך תמיד. (כנ״ל אות רפ״ח).