זהר

רפח) בספרא דרב המנונא סבא אמר, כל זמנא דכ״י אשתכח ביה בקב״ה, כביכול קב״ה בשלימו, ורעי ברעותא ליה ולאחרנין זן ליה לגרמיה, מההוא יניקו דחלבא דאימא עלאה, ומההוא יניקו דאיהו יניק, אשקי לכל שאר אחרנין, ויניק לון. ואוליפנא דאר״ש, כל זמנא דכ״י אשתכחת בקב״ה, קב״ה בשלימו, בחדוה, ברכאן ביה שריין, ונפקין מניה לכל שאר אחרנין. וכל זמנא דכנסת ישראל לא אשתכחת ביה בקודשא בריך הוא, כביכול ברכאן אתמנעו מניה ומכל שאר אחרנין.

פירוש הסולם

רפח) בספרא דרב המנונא וכו׳: בספרו של רב המנונא סבא אמר, כל זמן שכנסת ישראל נמצאת עם הקב״ה, כביכול, הקב״ה בשלמות, ורועה ברצון את עצמו, ולאחרים. לעצמו, היינו שזן את עצמו מיניקת החלב ההיא של אמא עליונה, שמקבל שפע הבינה, ומאותה היניקה שינק, הוא משקה לכל שאר האחרים ומניק אותם. ולמדנו שאמר ר״ש, כל זמן שכנסת ישראל נמצאת עם הקב״ה, הקב״ה הוא בשלמות בשמחה, ושורות בו ברכות, ויוצאות ממנו לכל שאר האחרים, דהיינו לכל העולמות. וכל זמן שכנסת ישראל אינה נמצאת עם הקב״ה, כביכול, נמנעות ממנו הברכות ומכל שאר האחרים.