זהר

תצא) בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא, דאיהי בית הבחירה, ע״י דקב״ה. דאתמר בה, ואני אהיה לה נאום ה׳ לחומת אש סביב. ואני אבנה אינון אבנין טבין דאתבני מינה. הה״ד, ואבנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין. הה״ד, נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.

פירוש מעלות הסולם

תצא) בההוא זמנא אתבני וכו׳: בעת ההיא יבנה בית השכינה שהוא בית הבחירה היינו בית המקדש, ע״י הקב״ה, שנאמר בה בירושלים שהיא נגד המלכות, ואני אהיה לה נאום ה׳ לחומת אש סביב, ואני אבנה אותן אבנים הטובות, שתבנה, ממנה עצמה, זהו שכתוב שאמרה רחל ליעקב, ואבנה גם אנכי ממנה, נטיעות קדושות, זהו שכתוב נצר מטעי מעשי ידי להתפאר.
ביאור הדברים: ג׳ בחינות נבחנות בפרצוף מלכות נוקבא דז״א שהוא יעקב: א', חב״ד חג״ת שלה שמחזה ולמעלה, והיא לאה. ב׳, תנה״י שלה שמחזה ולמטה והיא רחל. ג׳, מלכות דמלכות, והיא בחינת השפחות. ונקראת אחרית הימים, כלומר סוף הימים שהם הספירות, כי הספירות נקראות ימים. וגם בני ישראל נחלקים לפי ג׳ הבחינות שבמלכות. דהיינו: בני לאה, בני רחל, ובני השפחות באפן שבני לאה ורחל, הם מט׳ ראשונות של מלכות, ובני השפחות הם מבחינת מלכות דמלכות. והנה מסבת השתוף של מדת הרחמים בדין, שמלכות נכללה בבינה נחסרה עצמותה של המלכות, ואין בה אלא בחי׳ ט׳ ראשונות של מלכות, דהיינו בחינת התכללותה בתשע הספירות הראשונות, ובחינת התקון של המלכות דמלכות, מסר המאציל לישראל שיגמרו ויתקנו אותה ע״י עבודה ושמירה של ט׳ הספירות הראשונות, ולפיכך כל עבודת ישראל מטרם גמר התקון, הוא רק בט״ס ראשונות של מלכות, הנבחן לבירורי תשע פעמים ל״ב נצוצין שהם בגימטריא רפ״ח, מן הש״ך נצוצין שנפלו בעת שבירת הכלים. ומבחינה זו נבנו ב׳ המקדשים למעלה, שה״ס ה' ראשונה, וה׳ תחתונה. וכן למטה. וע״כ נבחנים שנבנו ע״י בני אדם, כלומר ע״י עבודת בני אדם. וכיון של״ב נצוצין האחרונים השייכים למלכות דמלכות עוד לא נתקנו, הרי נמצאים מהם אחיזה לסט״א המחטיא את ישראל, ולפיכך נחרבו ב׳ בתי המקדש. אמנם אחר שבני ישראל יבררו כל בחינת הרפ״ח נצוצין הנמצאים מכח שבירת הכלים, אז יברר הקב״ה בעצמו, את ל״ב הנצוצים האחרונים, בסו״ה והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואז תתוקן המלכות דמלכות בבחינתה עצמה במקומה, וזה סוד הכתוב אם ה׳ לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו דהיינו שעבודת בני אדם לא נתקיים, כי נחרבו ב׳ המקדשות, הרי כי לשוא עמלו בוניו, אלא אחר גמר עבודת בני האדם, אז יוריד הקב״ה את ירושלים הבנויה שהיא מלכות דמלכות ואת בית המקדש הבנוי שה״ס הפנימיות של מלכות דמלכות, ואז יהיה בנין עדי עד לנצח.
וזה אומרו בההוא זמנא של גמר התקון דמלכות דמלכות, אתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה שה״ס הפנימיות של המלכות דמלכות. ע״י דקב״ה, כמ״ש בסו״ה אם ה׳ לא יבנה בית, דהיינו מטרם גמר התקון, שהעבודה ניתנה לבני אדם, ועל ידיהם נבנו ב׳ בתי המקדש, הרי שוא עמלו בוניו בו, כי נחרבו. דאתמר בה על מלכות דמלכות, שה״ס ירושלים, ואני אהיה לה נאום ה׳ לחומת אש סביב, ואני אבנה אינון אבנין טבין שה״ס המסכים אשר האור העליון מזדווג עליהם, דאתבני מינה שבנינה יהיה מעצמותה בלי שותף של הבינה, אלא עתיד הב״ן להיות ס״ג, ע״ד המסך דס״ג דא״ק, שהוא נקי מכל צמצום, הה״ד ואבנה גם אנכי ממנה, וכו׳ שאמרה רחל שהיא נוקבא דז״א ליעקב שה״ס ז״א, שע״י תקון שפחתה שה״ס המלכות דמלכות, גם היא תבנה, בסוד הכתוב תפלה לעני כי יעטוף, (עיין בזהר בראשית א׳ אות קפ״ז) דעטף כל צלותין קדמאי עד דעאל צלותא דעני שפירושו, שתפלת העני שה״ס מלכות דמלכות, מעטף ומאחר כל התפלות הקודמות, כי יעטוף פירושו יאחר מלשון העטופים ללבן (עיי״ש בסולם מאמר תפלה לעני). וכשהיא תתוקן בשלימות יהיה התקון הנצחי, בסוד בלע המות לנצח. הה״ד נצר מטעי מעשי ידי להתפאר, כי כשתתוקן המלכות גם מבחינתה עצמה אז יתגלה הדבר שגם מקודם התקון לא היה בה שום דין ואחיזה לחצונים כלל, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה.