זהר

ה) אסתחרא ההוא שפנינא וקמת קמיה. כתב פתקא חדא, ואמר מה דאמר. וקמת שפנינא ונטלת בפומה, ואזלת לגביה דר״ש, ושויאת ליה בכנפא. אסתכל בההוא פתקא, ובכה, הוא ורבי אלעזר בריה. ואמר, בכינא על פרישותנא מן חבריא, ובכינא על מלין אלין, דלא אתגליין להו, מה יעבדון דרי בתראי, אי ישגיחון בהאי.

פירוש הסולם

ה) אסתחרא ההוא שפנינא וכו׳: היונה סובבה וקמה לפניו. כתב מכתב אחד, ואמר מה שאמר. והיונה קמה ולקחה המכתב בפיה, והלכה לר״ש, ושמה המכתב בכנפיה. הסתכל ר״ש באותו המכתב, ובכה, הוא ור' אלעזר בנו. ואמר, בוכה אני על שנפרשתי מן החברים, ואני בוכה, על דברים אלו שאינם נגלים להם. מה יעשו הדורות האחרונים אם יסתכלו בזה.