זהר

שמו) ותרין מזונין אלין משניין דא מן דא, וכלהו תלת מזוני כתיבי הכא, ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דא מזונא דעתירי, דיהיב מיכלא סגי בעתו, הא חד. תרין, דכתיב ומשביע לכל חי רצון, דא מזונא דמסכני, דאינון שבעין מרצון, ולא מגו מיכלא סגי. תלת דכתיב פותח את ידך, דא תוקפא לההוא אתר, ובפתיחו דידוי, נפקא רצון ושבעא לכלא.

פירוש הסולם

שמו) ותרין מזוני אלין וכו': וב' מזונות אלו של בני אדם, הם משונים זה מזה. כי אחד הוא לעשירים ואחד לעניים. וכל ג' מזונות כתובים כאן בתהלה לדוד. א' ואתה נותן להם את אכלם בעתו. זהו מזון של עשירים, שנותן להם מזון הרבה בעתו. הרי א'. ב', שכתוב, ומשביע לכל חי רצון. זהו מזון של עניים, שהם שבעים מרצון, ולא ממאכל מרובה. ג' שכתוב, פותח את ידיך, זהו תוקף למקום ההוא, שבפתיחת ידיו יוצא רצון ושובע לכל.
פירוש. הידים, ה"ס ב' קוין ימין ושמאל. ונודע שמטרם שיחד אותם קו האמצעי היתה הארתם סתומה מאד. כי קו ימין היה חסר ג"ר וקו שמאל, היה בחכמה בלי חסדים שהיא חשך ולא אור (כנ"ל ב"א דף מ"ז ד"ה נפק). וזה נבחן שהידים סתומות, שלא נמשך מהם אלא הארה סתומה ומצומצמת, אשר מתתקנת אחר פתיחת הידים. ואז ה"ס מאכל עניים. ואח"כ כשעורר קו האמצעי את המסך דחירק, ומיעט הקו שמאל שעי"ז יחד אותו עם הימין (כנ"ל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) אז מתיחדת החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין, והאור מאיר בכל שלמותו. וזה נבחן לפתיחת הידים מסתימתן. ומעתה נמשך לעולם מאכל עשירים. ויש כאן ג' דברים. א) מזון עניים, הנמשך מעת שהידים סתומות, ונתתקן אחר פתיחת הידים. ב) מזון עשירים, הנמשך אחר שנפתחו הידים. ג) הוא כח קו האמצעי, שפתח את הידים ע"י מסך דחירק שבו. וז"ש, ואתה נותן להם את אכלם בעתו, דא מזונא דעתירי, כי מקבלים אחר פתיחת הידים שהוא בעתו. ומשביע לכל חי רצון, דא מזוני דמסכני דאינון שבעין מרצון. דהיינו הארה הסתומה ממה שקבלו מטרם פתיחת הידים, ועתה ע"י פתיחת ידים, נתלבש המזון שלהם בחסדים, ועכ"ז, הם עתה רק שבעים מרצון. ולא ממאכל מרובה. כיון שקבלוהו מטרם פתיחת הידים. פותח את ידיך, דא תוקפא להאי אתר דבפתיחא דידוי נפקא רצון ושבעא לכלא. שהוא מקום מסך דחירק שבקו האמצעי, שעל ידו נפתחו הידים.