זהר

שנ) ר"א הוה אזיל למחמי לר' יוסי חמוי, ור' אבא וחברוי אזלו עמיה. פתח ר' אלעזר ואמר, יי' בקר תשמע קולי וגו'. יי' בקר מאי בקר. אלא דא בקר דאברהם, דאתער בעלמא. דכתיב, וישכם אברהם בבקר. דהא כד אתי צפרא, ההוא בקר אתער בעלמא, והוא עידן רעוא לכלא, ולמעבד טיבו לכל עלמא, לזכאין ולחייבין. וכדין עידן צלותא הוא, למצלי קמי מלכא קדישא.

פירוש הסולם

שנ) ר"א הוה אזיל וכו': ר' אלעזר היה הולך לראות את ר' יוסי חמיו. ור' אבא והחברים הלכו עמו. פתח ר' אלעזר ואמר. ה' בקר תשמע קולי וגו'. ה' בקר, מהו בקר. ומשיב, אלא זהו בקר של אברהם, שהוא חסד, שנתעורר בעולם. שכתוב, וישכם אברהם בבקר. כי כשבא הבקר, אותו בקר, שהוא חסד, נתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, ולעשות חסד לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפלה היא להתפלל לפני המלך הקדוש.