זהר

ש) א"ל קב"ה, משה, וכי אנת הוא דאסגית מלין עמי בסנה, דבעית למנדע רזא דשמא קדישא, ולא דחלת. והשתא את דחיל מחד משמשי. כיון דשמע משה קליה דקב"ה, אתתקף. פתח פומיה, בע"ב אתוון דשמא עלאה, כיון דשמע הדרני"אל אתוון דשמא קדישא, מפומיה דמשה, אזדעזע. קריב לגביה, א"ל, זכאה חולקך משה, דאתגלי לך, מה דלא אתגלי למלאכי עלאי.

פירוש הסולם

ש) א"ל קב"ה, משה וכו': אמר לו הקב"ה, משה, וכי אתה הוא שהרבית דברים עמי בסנה, שרצית לדעת הסוד של השם הקדוש, ולא פחדת, ועתה, אתה מפחד מפני אחד ממשמשי. כיון ששמע משה קולו של הקב"ה נתחזק. פתח פיו בע"ב אתוון של השם העליון. כיון ששמע הדרניאל האותיות של השם הקדוש מפי משה, נזדעזע. קרב אליו, א"ל, אשרי חלקך משה, שנגלה לך מה שלא נגלה למלאכים עליונים.
פירוש. כי אחר שהשיג בעזרת קמואל מוחין דנשמה. היה צריך להשיג עתה מוחין דחיה. ונשלח לו לעזרה המלאך הדרניאל. וז"ש, עד דאיערע ביה חד מלאכא רברבא ויקירא מן קדמאה, כדי לעזור לו במוחין דחיה היותר חשובים. ומפרש גדלות ג' הקוין שלו. ונודע שהחכמה הוא במספר אלף, והחסדים הם במספר רבוא, וז"ש והוא עלאה על שאר מלאכין, דהיינו שחשיבותו הוא אלף וס"ר פרסין. ס"ר פרסין בימינו, שהם חסדים הנמשכים משש ספירות תחתוניות דעתיק שספירותיו בסוד עשרה רבוא. והם ששים רבוא. ובשמאלו אלף, שה"ס החכמה שמספרה אלף. וקליה, שהוא קו אמצעי המכונה קול, אזיל במאתן אלף רקיעים, שהם הרקיעים דאו"א עלאין, אלף רקיעים לאבא ואלף רקיעים לאמא, דמסתחראן באשא חוורא, כי או"א עלאין, הם בבחינת אוירא דכיא. שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם, ובהם מתוקן המנעולא, שה"ס המלכות דמדת הדין שנקראת אש. אלא מתוך שאו"א עלאין הם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא אין האש הזה פוגם אצלם כלום, וע"כ נקרא אש לבנה. כלומר שאין בו פגם משהו. (כמ"ש ב"ב דף כ' ד"ה בראשית ע"ש) וקולו של הדרניאל שהוא קו אמצעי שלו ממשיך האוירא דכיא הזה דאו"א עלאין.
וז"ש כיון דחמא ליה משה, לא יכיל למללא, דהיינו מחמת הפחד דאשא חוורא, שראה בו שה"ס מלכות דמדת הדין. שמפחד הזה לא יכול לשמש עם הג"ר דנשמה שלו, הנקראים דבור. ולא עוד, אלא אפילו קומת רוח שהיה לו מכח הענן, לא יכול לשמש עמה, מטעם היותה ממלכות הממותקת בבינה. וז"ש בעא למשדי גרמיה מגו עננא, כי המלכות דמדת הדין שראה, פגמה מדרגת הענן, שהיתה ממלכות דמדת הרחמים. ואז נגלה לו קולו של הקב"ה, שהוא ז"א, שקול הזה ממתיק כל הדינים. וז"ש כיון דשמע משה קלא דקב"ה אתתקף. ואז, בעזרתו של הדרניאל, המשיך המוחין דחיה, וז"ש פתח פומיה בע"ב אתוון דשמא עלאה שהשיג פתחון פה, שה"ס ג"ר, מסוד ע"ב. וכששמע הדרניאל, שכבר משך מוחין דע"ב נתחבר עמו. וז"ש, כיון דשמע הדרניאל וכו' קריב לגביה.