זהר

ח) וישראל אמרין, רבון עלמא, אע״ג דאנא בגלותא מרחקא ממך, שימני כחותם על לבך, ולא יתעדי מינן דיוקנך, דאיהי חותם דילך, שכינתא דילך. דבגינה אנת הוית דכיר לן בגלותא, וחותמא דקב״ה ודאי איהי שכינתא.

פירוש מעלות הסולם

ח) וישראל אמרין רבון וכו': וישראל אומרים בזמן שהם בגלות, רבון העולם, אע״פ שאני בגלות מרוחק ממך, שימני כחותם על לבך, ולא יוסר מאתנו צורתך שהיא חותם שלך והיא שכינתך, שבשבילה אתה זוכר אותנו תמיד בגלות. וחותם של הקב״ה ודאי היא השכינה. מב׳ טעמים: א', שהיא הספירה האחרונה דומה לחותם הבא בשולי המכתב. ב׳, מפני שכל המוחין אינם מגולים אלא בה ומאירים רק ממנה ולמעלה, ומבחינה זו היא חותם המלך בדומה למלך היושב בהיכלו ובני המדינה מכירים בחותם שלו, וכשרואים חותם שלו דומה להם כמו שרואים את המלך עצמו.