זהר

תקמג) מרגלא תתאה, בשעתא דיתיב מרגלא עלאה בההוא כורסייא דע"ב, ונהרין כ"ב אתוון. כדין ההוא מרגלא תתאה דהוא בחשוכא, מסתכל בההוא נהירו, בחילא דתוקפא דאינון אתוון, דאתרשים בהון, דאקרון אדני, וכדין אתנהיר וסליק ההוא נהורא, ונטיל כל אינון כ"ב אתוון עלאין, ושאיב לון ההוא מרגלא בגויה, ונהיר נהירו דנציץ לע"ב עיבר.

פירוש הסולם

תקמג) מרגלא תתאה, בשעתא וכו': מרגלא התחתונה, בשעה שמרגלא העליונה יושבת על כסא ההוא של ע"ב, וכ"ב האותיות מאירות, אז מרגלא התחתונה שהיא בחושך, מסתכלת בהארה ההיא, של כ"ב אותיות, בכח תוקף של אלו האותיות הנרשמות בה הנקראות אדני, ואז האיר ועולה אור ההוא, ומקבל כל אלו כ"ב אותיות העליונות, ומרגלא התחתונה שואבת אותן לתוכה, ומאירה הארה המתנוצצת לע"ב צדדים. שהיא הארת החכמה המתגלה בג' קוין.