זהר

תקלט) כד נפקא, בטש באלין שמהן, חד שמא מנייהו אדני, דאיהו שביעאה, מתעטרא ועאל במרגלא תתאה, ואתיישב שמא אחרא תחותיה, ואיהו י"ה. ואסתחר ההוא מרגלא עלאה ביה, ומתעטרא ההוא נציצו דנציץ, בהאי שמא.

פירוש הסולם

תקלט) כד נפקא בטש וכו': כשיוצאת המרגלא, היא מזדווגת ומשפעת באלו השמות, אהיה יה"ו, שהם ז"ת שלה כנ"ל, כי אע"פ שאין בה גוון, שאינה מקבלת חכמה, עכ"ז כל שפע החכמה שבז"ת שלה מקובל על ידה, ואז, שם אחד מהם שהוא אדני, שהיא המלכות שבמקום החזה דז"ת, שהיא השביעית, מתעטרת ונכנסת במרגלא התחתונה, שהיא מלכות. ומתיישב שם אחר במקומו, והוא י"ה. דהיינו חכמה בינה. שאחר שירדה המלכות ממקום החזה מתגלה הג"ר שהן י"ה כנ"ל. ומתישבת בו בשם י"ה, מרגלא העליונה, ומתעטרת בהתנוצצות הזו המתנוצץ בשם הזה.