זהר

שצד) תניא, שמים גליין חוביה דבר נש. ובשעתא דאיהו גליא חוביה, ארץ עביד דינא דבר נש, דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד דינא ביה. אמר ר' יוסי, תנינן משמיה דר' שמעון, בשעתא דאתיהיבת אורייתא, אימא ובנין בשלימותא אשתכחו, דכתיב אם הבנים שמחה.

פירוש הסולם

שצד) תניא שמים גליין וכו': למדנו השמים, שהוא ז"א, מגלים עונו של אדם, ובשעה שהוא מגלה עונו, הארץ, שהיא המלכות עושה הדין של האדם, שכתוב, וארץ מתקוממה לו, לעשות בו דין. אמר ר' יוסי למדנו בשם ר' שמעון, בשעה שניתנה התורה, האם, שהיא בינה, והבנים, שהם זו"ן, נמצאו בשלימות. שכתוב, אם הבנים שמחה.