זהר

עג) מאן דאתי לעולה, כלהו דכר, ולא נוקבא, בגין דעולה עולה על הלב, על הלב ודאי, ואשתמודע מאן דקאים על הלב. ובג״כ סלקא לעילא, וכלהו דכרין. ועל דא פתח קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאר קרבנין, דהא מחשבה רישא דכלא.

פירוש הסולם

עג) מאן דאתי לעולה וכו׳: כל הבא לקרבן עולה, כולם זכר ולא נקבה, משום שקרבן עולה, עולה על הלב, על הלב ודאי, דהיינו על המחשבה שהיא למעלה מן הלב, ונודע מי העומד על הלב, דהיינו המחשבה, שהמחשבה שהיא חכמה נבחנת לזכר, והלב לנקבה, דהיינו בינה, בסוד הלב מבין, שמקבלת מחכמה. ומשום זה קרבן עולה, עולה למעלה, וכולם זכרים. וע״כ פתח הכתוב תחילה בקרבן עולה, יותר מכל שאר הקרבנות, כי המחשבה היא ראש הכל.