זהר

עב) ובג״כ, רישא דכלא כתיב, אם עולה קרבנו. מן הבקר, ולא בקר, ומאן איהו. פר בן בקר איהו, דאיהו דכר. ר׳ יצחק אמר, מן הבקר סתם, וחזר ופירש זכר תמים יקריבנו, זכר ולא נקבה, דהא דכר אשתמודע לעילא, ונוקבא אשתמודעא לתתא. וכן מן הצאן מן הכבשים ומן העזים.

פירוש הסולם

עב) ובגין כך רישא וכו׳: ומשום זה שהמחשבה היא ראש הכל, כתוב בראש הכל אם עולה קרבנו. כי העולה מכפר על המחשבה. מן הבקר, ולא כל בקר, ומי הוא, היינו רק פר בן בקר שהוא זכר, ולא פרה שהיא נקבה. רבי יצחק אמר מן הבקר, יורה סתם הן זכר והן נקבה. וחזר הכתוב ופירש זכר תמים יקריבנו זכר ולא נקבה. מטעם שהזכר, נבחן שהוא למעלה מן הנקבה. והנקבה נבחנת שהיא למטה מן הזכר. וכן מן הצאן מן הכבשים ומן העזים, ולא נקבה.