זהר

תקג) דהא בשעתא דאיהי נקודה חדא, וסלקא לעילא, וההוא מלכא עילאה נחית לגבה למיעל בה, בטש בההוא נקודה, ואתפשט בכל סטרין, ואתעביד ההוא נקודה את ה', ואשתלימת מכל סטרין, ולקטא עדונין וכיסופין. כדין אמר לה, ורעי את גדיותיך, זילי, והוי זן ומפרנס לכל אוכלוסיך, זעירין ורברבין.

פירוש הסולם

תקג) דהא בשעתא דאיהי וכו': כי בשעה שהיא נקודה אחת, דהיינו י', ועלתה למעלה, לז"א, והמלך העליון ההוא, ז"א, יורד אליה לכנוס בתוכה, הוא בוטש, דהיינו שמזדווג, בנקודה ההיא, ומתפשטת לכל צד, דהיינו לימין ולשמאל לקבל חסדים וחכמה, והנקודה ההיא נעשית אות ה' ונשלמת מכל הצדדים, מימין ומשמאל, ולוקטת עדונים וחמודות. אז אומר לה, ורעי את גדיותיך, לכי והיי זן ומפרנס לכל המחנות הקטנים והגדולים.