זהר

תקב) ודא איהי צאי לך. צאי לא כתיב, אלא צאי לך. כד"א הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך וכו'. דהא בקדמיתא לא הוית אלא נקודה חדא שחורה, דלית בה אתר אחרא, אלא איהי סתימא בגווה, השתא דסלקא ואיהי מתחברא בבעלה, איהו אמר לה, צאי לך. הרחיבי מקום אהלך, פשיטי גרמיך, וכדין ורעי את גדיותיך, תוכלי למלקט עדונין וכיסופין.

פירוש הסולם

תקב) ודא איהי צאי וכו': וזה הוא, צאי לך, צאי לא כתוב, אלא צאי לך, שהוא כש"א, הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך וגו'. כי מתחילה לא היתה אלא נקודה אחת שחורה, שאין בה מקום אחר, לקבל את מי בתוכה, אלא היא סתומה בתוכה (כנ"ל בהסולם אות תמ"א), אבל עתה שעלתה, והיא מתחברת בבעלה, ז"א, הוא אמר לה, צאי לך, שפירושו, הרחיבי מקום אהלך, פשטי עצמך לכל צד, ואז ורעי את גדיותיך, תוכלי ללקוט עדונים וחמודות. כנ"ל.