זהר

תלט) תרי זמני כתיב יראי יי' יראי יי'. אלא יראי יי' לעילא, יראי יי' לתתא. יראי יי' קיימין לתתא, ואינון מלין קיימין בדיוקניהון לעילא. ורזא דא אשכחנא בספרא דחנוך, דכל מלין דצדיקייא די בארעא, אינון מתעטרן, וקיימן קמי מלכא, ומשתעשע בהו קב"ה. ולבתר אינון נחתי, וקיימין קמיה בדיוקנא דההוא צדיק דקאמר לון, ואשתעשע קב"ה בההוא דיוקנא. ולבתר אכתיבו בספר זכרון לפניו, לקיימא קמיה בקיומא תדיר.

פירוש הסולם

תלט) תרי זמני כתיב וכו': שתי פעמים כתוב, יראי ה' יראי ה', דהיינו אז נדברו יראי ה', ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו'. אלא, הפירוש הוא, שיראי ה' למעלה, היינו בעת שעושים תשובה מאהבה המה עומדים למעלה לפני הקב"ה. יראי ה' למטה, דהיינו שאח"כ יורדים למקומם לארץ למטה. ואפילו יראי ה' כבר הם למטה במקומם, אלה המלים עומדות בצורתן למעלה. וסוד זה מצאתי בספרו של חנוך, שכל המלים, שהצדיקים שבארץ מתעטרים בהן ועומדים לפני המלך, דהיינו בעת שעושים תשובה מאהבה, שאז מתעטרים בזדונות שנעשו לזכיות, כנ"ל, ועומדות בעצמן למעלה לפני המלך והקב"ה משתעשע בהן. ואחר זה הצדיקים יורדים, והמלים נשארות עומדות לפניו באותו צורה של ההפיכה מזדונות לזכיות, שהצדיק אמר אותם, והקב"ה משתעשע בצורה ההיא. ואח"כ נכתבו בספר זכרון לפניו, שיעמדו לפניו תמיד בקיום.