זהר

תו) ואי תימא דוד דהוה קם בפלגו ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד, דאיהו עבר במה דאתקשר, ובעא דינא, ובמה דעבר אתדן. הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא ולגבי ירושלם קדישא, ובג״ד אתתרך מירושלם, ומלכותא אעדיו מניה, עד דאתתקן כדקא יאות.

פירוש הסולם

תו) ואי תימא דוד וכו׳: ואם תאמר, דוד, שהיה קם בחצות לילה, למה נתעוררו עליו, להזכיר עונו, בדין. ומשיב, משונה הוא דוד, כי הוא חטא במה שנקשר, דהיינו במלכות, וצריך דין, ובמה שחטא נדון. כי הוא חטא כנגד המלכות הקדושה, שהיה נקשר בה, שהיה מרכבה אליה, ולירושלים הקדושה, שהיא נגד המלכות, וע״כ גורש מירושלים והוסרה המלכות ממנו, עד שנתתקן, ועשה תשובה, כראוי.