זהר

תב) דתנינן בשעתא דב״נ חב קמי קב״ה, ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה, ואשדי ליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת ואסהידת קמי קב״ה. כדין, פקיד מלכא לכנסת ישראל, ואמר או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דינא עליה, ואודע ליה חוביה, כד״א הודע את ירושלם את תועבותיה.

פירוש הסולם

תב) דתנינן בשעתא וכו׳: שלמדנו בשעה שאדם חטא לפני הקב״ה ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב״ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב״ה. אז מצוה, המלך לכנסת ישראל, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, דהיינו הושיטי לו דינים, והדיעי לו חטאתו. כש״א, הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.