תוכן

מח) אמר, כי ודאי הש"י יודע כל מה שבלב האדם, וא"כ ראוי להיות שלך דומיה תהלה, והיה ראוי שבני אדם יודו לשמך, ולא יתפללו, רק שיהיו דוממים. והיה ראוי מטעם זה, שלא ידור אדם נדרים ליתן צדקה וכיוצא, כי לך היה ראוי שישולם הנדר, ולא ידור לעולם, רק שיתן צדקה ולא ידור. וזהו ולך, כלומר: להיות אתה היודע, היה ראוי שישולם הנדר לבד, ולא ידור. וא"כ למה ציותנו להתפלל לך, ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, וחפץ לשמוע תפלה, וזהו אמרו שומע תפלה, כי כבר אמרנו שלך דומיה תהלה, ואמנם אנו רואים שאתה חפץ תפלותינו, וזהו אמרו שומע תפלה. הטעם, כי עדיך כל בשר יבאו, שע"י התפלה שאדם מתפלל, רואה חבירו ובא גם הוא להתפלל. משא"כ אם היה הדבר מסור ללב. וזהו עדיך כל בשר יבאו, פי': כולם, אפילו אותם שאינם ראוים, יבאו אליך. וא"כ דברי עונות גברו מני פשעינו וכו', פי': דברי האדם וסיפורי עונותיו שעשה, הם דברי מותר וגברו מני, שא"צ לבארם, כי אע"פ שלא אספרם, פשעינו אתה תכפרם.