תוכן

ג) ענין הממז"ר, גימטריא רפ"ח. שהאב כשבא על הערוה, הוא ממשיך מן רפ"ח ניצוצין שנפלו, מאותם שאינם עולים עד לבסוף, שעדיין לא נתבררו. ולכך הוא פקח וחריף, משום שהניצוצין מתנוצצים בו. וכלו עולה חר"ף, רפ"ח. והם מתים כשהם קטנים, מפני שהניצוצין מוטבע בהם זה שמתערבים לאלתר, ולכן מתים לאלתר. והיינו כשאין מכירים בהם, אבל כשמכירים בהם, שאין חשש שיתערבו בהם הכשרים, אז מאריכים ימים, ואינם מתים כשהם קטנים. והובא בפרשת פקודי בהיכל שביעי, ג' שבסטרא אחרא שם באותו היכל, יש נשמות מעורבות טוב ורע, ואלו הם נשמות הממזרים. ושם נאמר, ומהכא נפקי כל אינון זיקין נצוצין דמתדעכי לאלתר. להטי ומתדעכי. משום דהכא נשארו מן הרפ"ח ניצוצין שנפלו. מה שלא הוברר, והם היו אור חזק. דהיינו מן המלכים ראשונים. ע"כ.